<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[פסחים ו' ע"א] בעו מיניה מרבא, בהמת ארנונה חייבת בבכורה או לא — פי' שיש בה שותפות לגוי — פטורה מן הבכורה [דבהדיא קיימא לן] דכל יד גוי באמצע פטורה. פ"א, מי שיש לו בהמות שהמלך לוקח מהם מס חייבות בבכורה אם יש בכור ביניהן, אלא כל היכא דמצי לסלוקי בזוזי למקבל המס לא מבעי דחייבת, דאמר ליה כהן הא אשתייר לך הבכור תנהו לי, כי קא מבעיא לי דלא מצי לסלוקי בזוזי, מצי א"ל כהן שמא אחרת יקח המלך ותן לי הבכור או מצי בעה"ב אומר שמא הבכור יקח ממני.
<b>הערוך ערך ארנון</b>
<h2>דף ג.</h2>
שאני עבד דלא הדר ליה — על כן לא קנסינן ליה כולא האי בהמה מאי טעמא דהדריה ליה ויבא הנאה לידו לקנסיה, וי"א, דהיינו טפי חד אחד כנגד הקרן שיחזור בידו וישלם הקנס.
<b>הערוך ערך חדגא</b>
<h2>דף ה.</h2>
שאל קונטרקוס הגמון את רבן יוחנן בן זכאי, בכללם של לויים אתה מוצא. וכו'.
<b>הערוך ערך קונטרקוס</b>
וכי משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס — פי' גנב — גונב ממון, קוביוסטוס — גונב נפשות.
<b>הערוך ערך קבייסטס</b>
<h2>דף ה:</h2>
[ב"ב צ' ע"א] אין מוסיפין על המדות יותר משתות ומסקנא מנה מאתן וארבעין הוו — כיצד, עשרים שקלים, כ"ה שקלים, חמשה עשר שקלים — הא ששים שקלים, וכל שקל ארבעה דינרין — הא מאתן וארבעין, ומנה אינו אלא מאה דינר, אלא ש"מ מנה של קודש כפול היה. והוא ר' דינר, והוסיפו עליו שתות מלבד הקרן ועולין מאתן וארבעין.
<b>הערוך ערך איןגא</b>
אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו לו צ' חמורים לובים.
<b>הערוך ערך לבגג</b>
ר' אליעזר בן יעקב אומר, רפידים שמו. ר' יהושע אומר, על שריפו ידיהם מדברי תורה וכן הוא אומר "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים" (ירמיה מ"ז, ג').
<b>הערוך ערך רפידים</b>
מה לשון שיטים (במדבר כ"ה, א') ר' אליעזר אומר, שטים שמה. ר' יהושע אומר, על שנתעסקו בדברי שטות.
<b>הערוך ערך שטגח</b>
<h2>דף ו:</h2>
(ב"ק ע"ז) טהורה מטמאה מי מעברא דאעבר מקלוט לר' שמעון, פי' שפרסתו כולה אחת ואינה סדוקה, כמו החמור. (חולין ס"ח) חד למקום חתך וחד לקלוט במעי פרה ואליבא דר"ש ואע"ג דאמר ר"ש קלוט במעי פרה אסור ה"מ היכא דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי. (בכורות ו') ת"ר רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל — פטורה מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנין — חייבת. ר"ש אומר, עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו. איבעיא להו, לאכילה מי בעי ר' שמעון ראשו ורובו אי לא וכו' עד ר"ש אומר "גמל — גמל" שני פעמים וכו'. (בכורות מ"ג) לקלוט וחטין דליתנהו באדם ובבהמה נמי לא פסלי, פי' חטין דאדם לא הוו בגלוי כשל בהמה ולא פסלי באדם ולא קלוט דלא בעינן באדם פרסות סדוקות.
<b>הערוך ערך קלוט</b>
<h2>דף ז:</h2>
כי קמיבעיא להו מי רגלים של חמור דשתו אינשי ומעלו לירקונא — חולי שמראהו כירק.
<b>הערוך ערך ירקגא</b>
דבש הגיזין והצרעין — טהור ומותר באכילה — פי' ממיני דבורין וצרעין הן.
<b>הערוך ערך גזגח</b>
הני חלי דיחמורתא, סבור רבנן קמיה דרב ספרא למימר, ביצי נינהו ואסירי באכילה, אמר להו רב ספרא, וכו' — פי' חלי דיחמורתא שנמצאין ברעי שלה כעין ביצים, סבור רבנן קמיה דרב ספרא למימר, ביצי נינהו ואסירי באכילה דהוו כאבר מן החי דלא התירה תורה שום ביצים אלא דעוף אבל אילו כביצים של בהמה שפורשין ממנה בחייה, אמר להו רב ספרא, לאו ביצים נינהו אלא זרעא דאיילא דאזל בתר איילתא למזקק לה ולא מקבלה ליה איילתא משום דרחמה צר וכיון דחזי דלא מקבלה ליה אזיל בתר יחמורתא שדומה לאילתא ועד שהוא הולך אחריה סובל
<b>בגופו] שכבת זרע ומתבשל בגופו [הרבה] כשבא על היחמורה אגב דנתקרש הזרע הרבה אינו נבלע בגופה ומוציאתה לחוץ עם הרעי שלה ואותו זרע כיון שנתבשל נראה כעין ביצים ואינן ביצים ושרו דלאו כאבר מן החי נינהו. [הערוך ערך חליגג</b>
עור הבא כנגד פניו של חמור — מותר, מ"ט, פרשא בעלמא הוא — פי' כשנולד החמור יש לו עור דק על פניו כעין שליא, ולאו שליא הוא ואינו דבוק נמי בפניו אלא כך הוא בריה בפני עצמה ופירשא בעלמא הוא, וכן נמי יש לאדם עור דק כשנולד ואותו עור אינו לא מהאם ולא מהולד וטהור הוא משום טומאת מת.
<b>הערוך ערך פרשגד</b>
<h2>דף ח.</h2>
הדולפינין פרין ורבין כבני אדם. מאי דולפינין, אמר רב יהודה, בני ימא — פי' אדם של ים וכן שמם בלש' ישמעאל.
<b>הערוך ערך דלפן</b>
אוז ואוז בר — ובגמרא מפרש מאי טעמא.
<b>הערוך ערך אוז</b>
ת"ר תרנגולת לכ"א יום וכנגדה באילן לוז — בב"ר (פרשה צ"ב) "בטנים ושקדים" (בראשית מ"ג, י"א) משח דבטנים ומשח דלוזים, וכן בתר' ירושלמי.
<b>הערוך ערך לוזגב</b>
חתול לנ' יום וכנגדו באילן תות — פי' בלעז מורי.
<b>הערוך ערך תתגא</b>
פרדלס ס"א, ברדלס — וכבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך פרדלס</b>
ברדלס — פי' בגמ' (ב"ק ט"ז ע"א) ברדלס זו אפא, וז' השנים הראשונים שהוא זכר נקרא צבוע, וכשמתהפך לנקבה נקראת נפרזא, ורעה היא יותר מן הזכר וכבר פי' בע' אפא.
<b>הערוך ערך ברדלס</b>
הפיל והקוף והקיפוף לג' שנים וכנגדו באילן בנות שוח (ספ"ח כלאים) הפיל והקוף מין חיה פי' בלע"ז שימי"א.
<b>הערוך ערך קף יג</b>
בנות שבע (בפרק שני דמעשרות משנה ח' בכורות ח' ובב"ר פט"ו) ויתפרו עלה תאנה מה היתה אותה תאנה אמר רבי אבין ברת שבע דאייתיאת שבעת יומיא דאבלי לעלמא פי' בנות שוח תאנים לבנות כדאמרי' בגמרא דברכות
<b>דף מ']. (עבודה זרה י"ד) לענין דברים האסורים למכור לגוים בנות שוח בפטוטרותיהן אמר רבה בר בר חנה תאיני חיורת' ובנות שבע ופלופסין כולן מיני תאנים הן ובנות שוח בשביעית שלהן בשנה שנייה של שמיטה שמה שחונטין בשמיטה אחר ט"ו בשבט נוהגין בהן דין שביעית בשנה שנייה של שבוע כי מתאחרין שלשה שנים באילן אבל מה שחנטו קודם ט"ו בשבט בשביעית מן הששית חשובין ומותרין בשנה אחת של שביעית וכן דרכן ששנה אחת חונטין והן פגין ובשניה בוחל ובשלישית נגמרין והן צמל ובכל שנה הן חונטין וכן סידורן מה שחונטין בשנה ראשונה של שבוע נגמרין בשלישית ומה שחנטו בשני' נגמרין בד' ומה שחנטו בג' נגמרין בחמישית ונוהגין בה מעשר עני דקיימא לן אילן בתר חנט' אזיל ואלו שנגמרו בחמישית בשלישית חנטו לפיכך הן פירות שלישית ושחנטו ברביעית נגמרו בששית ושחנטו בחמישית אף על פי שנגמרין בשנה של שמטה מותרין הן כי פירות חמישית הן ושחנטו בששית נגמרין בשמינית ונוהגין בהן מעשר עני ושחנטו בשנת השמט' בשביעית נגמרין בשנה התשיעית שהיא שנה שנייה של שבוע ונוהגין בהן דין שביעית כי בשביעית היתה חניטתן וכן דרך סידורו לעולם כל הפירות שחונטין בשביעית נוהגין בהן דין שביעית בשנה שנייה של שבוע והיא שנת גמירת הפרי הנחנט בשביעית עצמו נמצאין בכל שנה שלשה פירות בזה האילן מקצתן צמל והן שחנטו מקודם לכן בשנתים ומקצתן בוחל והן שחנטו מאשתקד ומקצתן פגין והן שחנטו בזו השנה וכענין שפירשנו הן מפורשין (בתלמוד ארץ ישראל שביעית פ"ה הל"א) בגמ' דהא מתניתין מהו בנות שוח פיטוריאה ופי' בלשון יון מין תאנים כאשר אמרנו ואמרם בכל שנה הן עושין או אחת לשלשה שנים ופירשו בכל שנה עושות אלא שאין פירותיהן נגמרין אלא עד שלש שנים כיצד יודע כלומר איך פירות של כל שנה ושנה רבי יונה אמר קושרן בחוט פירוש אלו בחוט לבן ואלו בחוט שחור ואלו בחוט אדום תני שמואל תוחב בהן קיסמין גם זה כענין הראשון וכו' תני רבן שמעון בן גמליאל אמר מהוצאת העלין עד חנטת הפגים שלשים יום ומן הפגים ועד השיתין הנובלות חמשים יום ומין השיתין עד התאנים נ' יום ליקט תאנה ואינו יודע מתי חנטה אמר רבי יונה מונה מאה יום למפרע אם חל בתוכו ט"ו בשבט הוא יודע מתי חנטה אמר לו והא עמי הוא בטבריה ועושות לשנה אחת אמר להן והלא עמי בצפורי ועושות לג' שנים. [הערוך ערך בנות שבע</b>
בנות שוח (ובריש דמאי עבודה זרה דף י"ג ובשביעית פ"ה משנה א') בנות שוח שביעית שלהן שנייה שהן עושות לשלש שנים (ובפרק קמא דראש השנה ט"ו בגמר' באחד בשבט ברכות מ') בגמרא דנובלות.
<b>א"ב. מין תאנים לבנים מדבריים מתבשלין באילן אחר שלש שנים וכתבו התוספות בע"ז (פרק לפני אידיהן דף י"ד ע"א ד"ה בנות שוח) שהם ובנות שבע מין אחד והראיה הא דאמרי' (בבראשית רבה) תאנים שאכל אדם הראשון איכא דקרו להו בנות שוח לפי שגרמו שוח לאדם ואיכא דקרו להו בנות שבע שגרמו שבע אבילות לאדם]. [הערוך ערך בנות שוח</b>
אפעה מוליד לשבעים שנה וכנגד' באילן חרוב. (ב"ק ט"ז) צבוע זה אפא פי' מפרקיה דרב יוסף שמעינן דנפרז' וצבוע תרווייהו אפא נינהו מיהו נפרז' שם הנקבה וצבוע שם הזכר גיא הצבועים תרגומו מישר אפעי'.
<b>הערוך ערך אפא</b>
אפעה מוליד לשבעים שנה.
<b>הערוך ערך אפעה</b>
נחש מוליד לשבע שנים שנאמר "ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה" (בראשית ג', י"ד) אם מבהמה נתקלל מחיה לא כש"כ, אלא לומר לך כשם שבהמה מחיה אחד לשבע ומאי ניהו חמור מחתול, כך נתקלל הוא מן הבהמה אחד לשבע, דהוו להו ז' שנים חתול לנ"ב יום, בהמה טמאה לי"ב חדש.
<b>הערוך ערך שבעגא</b>
<h2>דף ח:</h2>
בסתרקי — פי' כרים וכסתות.
<b>הערוך ערך בסתרקי</b>
דרי כריכא דקניא וכי מטית התם זקפה דמתחזי דקא מתפח — פי' יגע והניח משאו לארץ כדי לפוש.
<b>הערוך ערך תפחגב</b>
אזל אשכח דרבוני מגואי ומאבראי — פי' ר' גרשום ז"ל סובין מושלכין שם מבפנים הפתח ומבחוץ. פי' אחר דרבוני — שומרין.
<b>מגואי ומבראי], דאי חזו רושם כרעא דעיילא — קטלי לשומרים דאבראי דשבקין גברא למיעל, ואי חזו רושם כרעא דנפקא קטלי לשומרין דגואי. [הערוך ערך דרבון</b>
שקל סיכתא תתי דצה לתתאי — לא עאל, דלי דצה לעילאי עאל.
<b>הערוך ערך דףגא</b>
א"ל, אימא לן מילי דכדי. אמר להו, הוה לן כודנתא ואולידא, והוה תלי לה פיתקא כתיב בה דמסיק בה אבא מאה אלפא זוזי וכודנתא מי ילדה הינו ניהו מילי דכדי.
<b>הערוך ערך כדיגא</b>
וכודנתא מי ילדה — "איש על פרדו" (ש"ב י"ג, כ"ט) תרגום גבר על כודנתיה "על הפרדה אשר לי" (מ"א א', ל"ג) על כודנתא דילי.
<b>הערוך ערך כדןגה</b>
אפשילו לי חבלא דפארי — פי' לשון לעז הוא פורפרי.
<b>הערוך ערך פארי</b>
אייתו ליה תרתי ביעי,
<b>א"ל], הי דזגתא חיורתי הי דזגתא אוכמתי — פי' תרנגולת שחורה "ועיש על בניה תנחם" (איוב ל"ח, ל"ב) וזגתא על אפרוחהא. [הערוך ערך זגתא</b>
רציצה דמית בביעתא בהי נפקא רוחיה, אמר להו, בהיכי דעל — פי' אפרוח של ביצה.
<b>הערוך ערך רציצה</b>
בודיא — פי' מחצלת.
<b>הערוך ערך בודיא</b>
<h2>דף ט.</h2>
הנהו מיא דאייתו מבי בלועי שדינהו בתגרא — פי' כלי כעין אגנא.
<b>הערוך ערך תגרגג</b>
תיובתא דאביי תיובתא. אמרו הרבים ז"ל כל היכא דאמו' בתלמוד תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקושיא לא בטלו דבריו דאמר לא הוה ברורה להון שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח לה פירוקא בההיא שעתא ותליא וקיימא והיכא דקשיין תרווייהו אהדדי בטענה ולא מפרק קשיא עבדינן כי הא בדוכתא וכי הא בדוכתא ולא חיישינן אלא שכיחי בהו טעמא לפרוקינהו כגון הא דאמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה שאלו האלות והשטרות מן הממון של אמצע הן אלא בהא מלתא עבדינן כשמואל זה פירש ר"ח (ב"ב נ"ב וביבמות קי"ח) פי' פעם שני אבל היכא דקתני קשיא לפלוני לא בטיל מימריה דאמרי' עיין בה דאית בה פירוקא ולא בטלה לגמרי ועלתה בקושיא.
<b>הערוך ערך תיובתא</b>
<h2>דף ט:</h2>
פריק ליה בשלקי בשויו — פי' נותן לכהן ירקות שלוקין בשויו של בכור ופודהו.
<b>הערוך ערך שלק</b>
<h2>דף יא.</h2>
פטרוזא בר דנקא — פי' כבש ששוה שתות דינר.
<b>הערוך ערך פטרוזא</b>
עין יפה בסלע, עין רעה בשקל, עין בינונית ברגיא. אמר רבא, הלכתא בריגיא רגיל הכא ורגיל הכא — והיינו פי' רגיא דרגיל הכא ורגיל הכא כלומר קרוב לזה וקרוב לזה שג' זוזין לא נחסר מסלע אלא זוז ואינו יותר משקל אלא זוז.
<b>הערוך ערך רגיא</b>
<h2>דף יא:</h2>
הלוקח טבלים מרוחים מן הגוי מעשרן — פי' שמטהרין התבואה מן הקש ומן התבן ועושהו גורן שלם, שכן מנהג שמתללין התבואה ועושין אותה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כעין כובע ולוקח לוח ומושח עמו כל הגורן, ולשון סיכה הוא כמו "וימרחו על השחין". סיכה, משיחה, טיחה, מריחה, שיעה, עניין אחד הוא.
<b>הערוך ערך מרחגא</b>
[גיטין מ"ז ע"א] מר סבר דגנך ולא דגן גוי, ומר סבר דיגונך ולא דיגון גוי — פי' מ"ד דגנך ולא דגן גוי סבר כיון שלקח פירות שנגמרו מלאכתן מן הגוי דגן גוי קרינן בהו ופטור. מ"ד דיגונך סבר מה שאתה מדגן דהוא ממרח כלומר מירוח דישראל הוי גמר מלאכה למעשר ולא מירח גוי, דלעולם חייב לעשר פירות הלוקחין מן הגוי קודם שימרחו משום דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר.
<b>הערוך ערך דגן</b>
<h2>דף יב.</h2>
"שור או כשב" (ויקרא כ"ב, כ"ז) פרט לכלאים, "או עז" פרט לנדמה — ומאי ניהו נדמה הנולד מן התישה ודומה לכבש או הנולד מן הכבשה ודומה לתייש.
<b>הערוך ערך דםגד</b>
<h2>דף יג:</h2>
[ע"ז נ"ג ע"א] הלוקח גרוטאות מן הגוים — פי' מסמרות שבורין ושברי ברזל אשר יתאספו ויתקבצו ולשון יון הוא. וי"א כל מיני מתכות השבורין בין כסף בין זהב.
<b>הערוך ערך גרט</b>
<h2>דף יד:</h2>
כתיב "לא יחליפנו ולא ימיר" (ויקרא כ"ז, י') וגו' השתא רע בטוב אמרת לא, טוב ברע מיבעיא, אמר לך, טוב מעיקרו עושה תמורה וכו'. (תמורה ט') בגמ' ממירין על הבקר אמר אביי נכתוב קרא טוב ברע או רע מאי בטוב הכי קאמר טוב מעיקרו עושה תמורה וכו'. (ובסיפרא) טוב ברע תמים בבעל מום שלא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום.
<b>הערוך ערך טבגא</b>
<h2>דף טו:</h2>
הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי בלבד — פי' חומרא דבעו פדייה. "והיה ערכך" (ויקרא כ"ז, ג') תרג' ירו' ויהא עילוייך.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
<h2>דף טז:</h2>
[ב"מ ע' ע"ב] אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית, אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים — פי' כגון בר ישראל שנתן לחברו ק' צאן בק' דינר וכל הוולדות והצמר והחלב יהיו חולקין למחצה לשליש ולרביע עד ג' שנים הן חסר הן יתר ואם מתו המקבל זה הצאן חייב באחריותן — אסור דהוא אגר נטר לי.
<b>הערוך ערך צאן</b>
<h2>דף יז.</h2>
תנן, רחל שלא ביכרה וילדה ב' זכרים ויצאו ב' ראשיהן כאחת. ר"י הגלילי אמר, שניהן לכהן, שנאמר "הזכרים לה"' (שמות י"ג, י"ב). גמרא ר"י הגלילי שמעינן ליה דאמר אפשר לצמצם.
<b>הערוך ערך צמצם</b>
ר"ע אומר, משמנין ביניהן.
<b>הערוך ערך שםגג</b>
<h2>דף יח.</h2>
א"ל ר' חייא בר אבא לר' יוחנן, והא אנן משמנין ביניהן תנן, א"ל אדאכלת כפנייתא בבבל — פי' פרי של תמר שאינו מתבשל לעולם. ועוד מפורש בערך נסן.
<b>הערוך ערך כפניות</b>
(עירובין כ"ח) כי תניא ההיא בר ניסני. (פסחים נ"ג) רבי אילא בר ניסני קץ פירש בהלכות גדולות כפניות דניסני דקרי להו כופרי מברכין עליהן בורא פרי העץ וכיון דלא עבדי פירא אחרינא היינו פיריהו וסיוע להדיא פי' הא (שם נ"ב) רבי אילא קץ כפנייתא דשביעתא ואסקינן רבי אילא בר ניסני קץ דעלמא הן גמר פריו ולא כלה קרינן ביה. פ"א כפנייתא הם פרי של דקל זכר וכשהן קטנים נאכלין ויש בה טעם תמרים אבל לא כתמרים שהן מתוקין אלא טעם אכילה בלבד ולכשיגדילו לזמן מועט יופסדו מלאכול אבל מהנים לדרך אחרת כיצד יתברך שם בורא כל העולם כרצונו כך ברא את הדקלים זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח והיאך הוא מעשיהן בהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלח' המכבדות שלה עם תמריה ועדיין התמרין הן כעדשין מביאין הכפניות ומסביבין בעוקץ ידה מהן ומזהמין אותן וכורכין לה אגד והמכבדות של תמרה מצליחות ומוציאה פירות נאין ובלבד שלא תאחר זמנן אפילו יום אחד שאם תשהא הרכבת דקל יום אחד יפסדו פירות הדקל ואותן התמרים שאיחרו בלא הרכבה לא יצליחו ואם יצטרכו הדקלים הרכבה יום י"ד בניסן על שהקב"ה חס על ממונן של ישראל והדבר ידוע שצריכין הרכבה באותו יום י"ד וידוע שאם יעבור זמן אפילו יום אחד יופסדו לפיכך אלופינו הורונו במאירת עינים מרכיבין דקלים כל היום יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור וזהו טעמו בתוספתא פסחים (פ"ג) מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום.
<b>הערוך ערך נסן</b>
<h2>דף יט:</h2>
עז בת שנתה ודאי לכהן — פי' אם יש לעז שנה וילדה, אותו הולד בכור ודאי שעדיין לא ילדה אחר, ואם עברה שנתה תמימה ספק אם הוא בכור אם לאו. פרה וחמור בני ג' ודאי לכהן — שקודם ג' לא ילדו.
<b>הערוך ערך עזגא</b>
סימן הולד בבהמה דקה — טינוף — פי' דם ומים ומיאוס.
<b>הערוך ערך טנף</b>
(חולין ס"ה) סלעם זה רשון. (נדה כ"ה) ת"ר איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת ברייתו כרשון ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב וכו'
<b>א"ב. בנוס' כתוב תחלת ברייתו מראשו. (בויקרא רבה ריש תזריע) בשומי ענן לבושו זה השפיר וערפל חתולתו זה השליה]. [הערוך ערך רשון</b>
שפיר — כבר פירשנו בע' רשון. וי"מ, חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם. וי"מ, לפיכך נקרא שפיר שהיא כשפופרת של ביצה.
<b>הערוך ערך שפיר</b>
<b>יבמות קי"ט ע"א] קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין. מ"ט אין מיבמין, קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא אילונית — דאזיל בתר מיעוטא. [הערוך ערך מעט</b>
קטנה לא תתיבם שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעים בערוה — בת כ' שנה שלא הביאה שתי שערות היא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת.
<b>הערוך ערך אילנית</b>
<h2>דף כ:</h2>
[חולין קי"ד ע"א] אחותו הגדולה — פי' אחותו הגדולה בת שנה אחת, ומה אמה שנכנסה עמה לדיר להתעשר כלל גדייה עם בניה, כדגרסינן בבכורות פ' הלוקח בהמה (בכורות כ':) ת"ר, גדייה שילדה ג' בנות ובנותיה ג' ג' נכנסות לדיר להתעשר ובלבד שיהיו כולן בני שנה אחת.
<b>הערוך ערך אחגב</b>
<h2>דף כא:</h2>
בהמה גסה ששפעה חררת דם — פי' חתיכה מלשון חררה.
<b>הערוך ערך חרגב</b>
<h2>דף כב.</h2>
תנן התם (אהלות פ"ז מ"ד) אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקא. מאי כפיקא, אמר רב הונא אמר רב, כפיקא של צמר אמר רבי יוחנן, ג' פיקות שמעתי, אחת של שתי כי אתא רבין פירשה של אשה כשל שתי, של בהמה כשל ערב. גוש הבא מבית הפרס ומארץ העמים שיעורו כפיקא גדולה של סקאין שהוא כחותם המרצופין וישנו בגד העליון של מגופת החבית הלחמית. פי' פיקה הוא כמו כדור כאשר פירשתי בע' פי כוש ואותו שעשוי לטוות השתי קטן ופיקא של סקאין גדולה מכולן שחוטי השק עבין וצריכין יותר כובד. וארץ העמים כבית הפרס דמי וכיון דשיעורו כפיקא גדולה חיישינן שמא יש באותו עפר עצם כשעורה. פירוש הלחמיות שעושין במקום הנקרא בית לחם ואותו שיעור בצד עליון של מגופת החבית הקצר של מעלה.
<b>הערוך ערך פקא</b>
(שבת ע"ח) טיט כדי לעשות פי כוש, פירוש פי כוש קורין אותו בלשון ארמי ריש פילכא שעושין על פי הכוש כמו כדור אצל הצינורא שיכבד הכוש ויסוב ועושים אותו מן העצם ויש שעושין אותן מן העץ ויש שעושין אותן מן הטיט.
<b>הערוך ערך פי כוש</b>
ר' אלעזר בר' צדוק אומר, משיראו קפיפיוס וכו' עד כך היו מפרשין בירושלים כפרה זו שכורעת להטיל מימיה ונראת פיקה מתוך פיקה.
<b>הערוך ערך קפיפיוס</b>
מצא מין את מינו וניעור — כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו.
<b>הערוך ערך ערגא</b>
<h2>דף כב:</h2>
והא תנן בפ"ה בתרומות (מ"א) סאה תרומה וכו' עד יאכלו ניקודים או קליות — פי' לחם שיש בו זרעונים, שהיה מנהגם לעשות לחם במיני זרעונים. וי"א, מעופש והיה בו העיפוש כמו ניקודים. וי"א, יבשה הרבה נגובה בלא שום הכשר. ואחי ר' דניאל ז"ל פי' ויאכלו הכהנים חציי ביצה כדי שלא יהא כביצה במקום אחד.
<b>הערוך ערך נקדגד</b>
<h2>דף כג.</h2>
נבלה בטלה בשחיטה, לפי שאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבלה, פי' חתיכת בשר נבלה שנתערבה בחתיכות בשר שחוטה בטלה טומאת הנבילה מן החתיכות כולן ואינה מטמאה במגע אפילו אחת מהן, כי לעולם לא יתכן להיות השחוטה כנבלה לטמא במגע ובמשא, ושחוטה אינה בטלה בנבלה לפי שאפשר לנבילה שתיעשה שחוטה מאי היא דלכי מסרחה פרחה לה טומאתה מינה, ומפורש [ע"ז ס"ז] תניא [דברים י"ד כ"א] לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה נבלה הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה ואינה מטמאה כנבלה ומי שאכלה אינו חייב עליה מלקות.
<b>הערוך ערך נבל ג</b>
<h2>דף כג:</h2>
משנת ראב"י קב ונקי — פי' מעט וברור מכל ספק שהיא כסלת נקייה.
<b>הערוך ערך קבגא</b>
<h2>דף כד.</h2>
כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו, חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה — פי' ערב בגט פשוט (ב"ב קע"ג ע"א) המלוה את חבירו ע"י ערב וכו' עד רשב"ג אומר, אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. צידן בפ' מי שאחזו (גיטין ע"ד ע"א) אמר רשב"ג, מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו, ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ראיה אחרונה בפ' דיני ממונות בשלשה זה בורר לו (סנהדרין ל"א ע"א) א"ל, הבא עדים, א"ל, אין לי, הבא ראיה, אמר, אין לי ראיה שהוא חייב וכו' בזו ראיה אין הלכה כמותו אבל בראיה ראשונה הלכה כמותו.
<b>הערוך ערך ערבגב</b>
<h2>דף כד:</h2>
השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן — פי' קופיץ כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט מאמצעיתו. "בכשיל וכילפות" (תהלים ע"ד, ו') תרג' בקופיץ ומפצלת דיוסטר.
<b>הערוך ערך קפץגא</b>
<h2>דף כה.</h2>
והאמר רב שימי ברבי חייא משמיה דרב, האי מסוברייא דנזייתא אסור להדוקיה ביומא טבא — פי' הגאון בשבת, נזייתא — כד של יין או של שכר, ומסובריא — הוא הנקב שעשוי להוציא בו יין בזמן שהיין יוצא משם, אם בא לסתמו ולהדקו ואמר למנוע שפיכות יין אני מתכוין (ובא)
<b>ולא] לסתום הפתח, קאמר רב דבהא מודה ר' שמעון וכן פי' ר"ח בסוף הפרק, ולמעלה מזה הפרק, ובכתובות פי' מגופת החבית העשויה ממטלת או ממוך וכיוצא בו, אמר רב, אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה, והכא אע"פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא למיגף פי החבית בלבד כיון שסחט — אסור דלא כר"ש. לדברי שניהן האי נקב למעלה מן הכד הוא ועל כן אסרו חכמים להדוקיה אלא לשומו רפה למאן דאסר משום סתימת הפתח (כגון) [כיון] שמהדקו נראה כמחבר, למאן דאסר משום סחיטה ניחא ליה שיזוב היין בתוך הכד הלכך אסור, אבל בנקב מן הצד כמו שיש לחביות שלנו לא אסרו להדוקי ביומא טבא כדי שלא יאבד היין ואפילו אם יסחוט כיון שילך לאיבוד לא ניחא, ובערך פסיק מפורש לענין דבר שאין מתכוין (בגמ') [כגון] דעביד בארעא דלאו דידיה דכיון דלא מטי ליה הנאה שרי. [הערוך ערך סברגה</b>
מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות — פי' מי שחתך ראשו של חי הכל יודעין כי בחתיכת ראשו ימות, ואם אמר איני מתכוון למיתתו אלא להוציא ממנו דם לדבר צורך אין ממש בדבריו, אלא הרי כמתכוון להמיתו ורוצח הוא, והיכא פליג ר"ש כגון גרירא (שבת כ"ב ע"א) דאפשר דלא עביד חריץ ואפילו עביד אפשר דלא ניחא ליה. וכן (שבת קי"ז) דשקיל ליה בברזי דלא ניחא ליה. וכן (שם קל"ג) אמר רבי עקיבא ואי איכא אחר ליעבד ולא אבי הבן. וכן (סוכה ל"ג) והוא דאית ליה הושענה אחריתי, אבל פסיק רישיה ליכא לספוקא דלא ימות ובוודאי דניחא ליה דאי לא הוה ניחא ליה היכי הוה פסיק רישיה.
<b>הערוך ערך פסק א</b>
<h2>דף כה:</h2>
הצמר המדובלל (בבשור) [בבכור] — פי' מעורבב ואינו מתוקן.
<b>הערוך ערך מדבלל</b>
<h2>דף כו.</h2>
הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה — פי' בחירתא מסכת דעדיות שהלכותיה מובחרות מקובצות מכל המשנה, ונשנית ביום שהושיבו את ר"א בן עזריה בראש שסילקו שומר פתח בית המדרש ונכנסו כל תלמידי חכמים וכל אחד העיד מה ששמע מרבו.
<b>הערוך ערך בחר</b>
<h2>דף כז.</h2>
ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדי לה בתנורא — פי' מסא היינו מרדה שרודה את הפת מן התנור.
<b>הערוך ערך מסא א</b>
<h2>דף כח:</h2>
[סנהדרין ו' ע"א] סוגיא דשמעתא כחד מינייהו — פי' הליכת שמעתא כחד מינייהו — כלומר מקשין ומפרקין אליבא דחד מינייהו, ואזל הוא ופסק דינא כאידך, דלא סוגיא דשמעתא כוותיה, היינו טעה בשיקול הדעת, ומה שעשה עשוי וישלם מביתו. "כולו שב במרוצתם" (ירמיה ח', ו') תרג' כולהון מסגן ברעות נפשהון.
<b>הערוך ערך סגגד</b>
אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריה של מצרים עד שחותכין האם שלה בשביל שלא תלד — פי' האם — הרחם.
<b>הערוך ערך אםגה</b>
מעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים וכו' עד אמר ר"ט, הלכה חמורך טרפון — כלומר הפסדת חמורך שתפרע [לו] חמורך תחת פרתו שהפסדת.
<b>הערוך ערך חמרגא</b>
<h2>דף כט.</h2>
אלא א"כ היה מומחה כאילה ביבנה — פי' שם האיש.
<b>הערוך ערך אילה</b>
לקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה — שאינו חשוב אפר פרה אדומה.
<b>הערוך ערך קלגד</b>
בבית הפרס דרבנן בפי"ז באהלות (מ"א) החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס. עד כמה הוא עושה, — מלא המענה מאה אמה, והא תניא: שלשה בית הפרס הן: שדה שאבד בה קבר, ושנחרש בה קבר, ושדה בוכים. מאי שדה בוכים, ר' יהושע משמיה דעולא אמר: שמפטירין בה מתים. ובית הפרס דרבנן, כדאמרינן בבית הפרס דרבנן, ובפ' חומר בקודש (חגיגה כה:) בית הפרס... לא העמידו דבריהן במקום כרת, ובפסחים ס"פ האשה (צב.) האונן והמצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהן במקום כרת.
<b>הערוך ערך בית הפרס</b>
[פסחים צ"ב ע"ב] מנפח אדם בית הפרס — פירוש שמנפח העפר למקום שרוצה לילך בו כגון זורה ברחת, וכיון שאינו רואה עצם אדם אפילו כשעורה עובר ואינו חושש, בית הפרס שנידש ברגלי העוברים והשבים — טהור לעושי פסח.
<b>הערוך ערך פחגא</b>
<h2>דף כט:</h2>
ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצוי — פי' לבן ומאוס ענין צואה.
<b>הערוך ערך צוגב</b>
כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו — פי' ענין קשירה מלשון "ואם אסורים בזיקים" (איוב ל"ו, ח'), "ומלכיהם נהוגים" (ישעיה ס', י"א) תרג' ומלכיהון זקוקין.
<b>הערוך ערך זקגב</b>
<h2>דף ל.</h2>
ההוא טבחא דהוה חשיד לזביני תרבא דאטמא במרכנתא — פי' מחכמי מגנצא היה מוכר חלב של ירך והיה אומר שהוא טהור של הדורה דכנתא, דכנתא טהור כמו דכי, ואמר לן רבי דאמר משמיה דר' יצחק האורליני ז"ל דהוא אמר, דאקשתא ואיתרא דקאמרינן בחולין (נ' ע"א) בחלב של קיבה הוו אבל הדורא דכנתא כוליה טהור. ולדבריהם מדכנתא בדל"ת
<b>א"ב. בנוסחאות כתובות שתי תיבות מר כנתא כלומר תמורת דכנתא]. [הערוך ערך מרכנתא</b>
ההוא דהוה קרי לחבריה דיירא בר דיירתא — פי' גר בר גיורת.
<b>הערוך ערך דייר</b>
(סנהדר' פ"ו) סתם מתניתין רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא. (מגילה ב') סתם זו דברי רבי עקיבא סתימתאה. (שם כ"ו) זו דברי רבי מנחם ברבי יוסי סתימאה. פי' פלוני סתימתאה זו המשנה אע"פ שהיא סתם משנה אינה לרבי מאיר כדקיימא לן סתם משנה רבי מאיר אלא לר' עקיבא היא או לרבי מנחם ברבי יוסי היא זו המשנה והיא שנויה סתם ולא כל דברי חכמים הללו סתומים הן אלא המשניות שהזכירום בלבד.
<b>הערוך ערך סתם</b>
<h2>דף ל:</h2>
מקבלין לכנפיים ואח"כ מקבלין לטהרות — פי' לנטילת ידים, אם קיבל עליו להזהר שלא לאכול בלא נטילת ידים ובכל דבר שצריך נטילת ידים אח"כ מקבלין אותו לטהרות לאכול חולין בטהרה.
<b>הערוך ערך כנף</b>
נהגו הכהנים סלסול בעצמן להיות עושין כר' אליעזר — ענין שררות.
<b>הערוך ערך סלסלגב</b>
מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קומעת לו תפילין על ידו, נשאת לעם הארץ והיתה קושרת לו קשרי מכס על ידו.
<b>הערוך ערך קמע</b>
<h2>דף לא.</h2>
ור' יהושע בן קרחה — הוא בן ר' עקיבא הקרח כדגרסינן התם אמר לו ר' יהושע בנו של ר' עקיבא לר' עקיבא.
<b>הערוך ערך קרח</b>
שמע דקאתו, קטיר להו ארבע מאה תכתקי — פי' כסאות.
<b>הערוך ערך תכתק</b>
נמכרין באטלס (תמורה כ"א ובבכורות פ' כל הפסולין דף ל"א). עטליז' של עזה (בע"ז י"א) דעיר שיש בה ע"ז. פ' אטלס קצבות ויש שם עצי' מתוחין וברזלין נעוצין בהן ותולין בהן הבשר. בבראשית רבה (פרשה ע"ט) פרשת ויחן את פני העיר התחיל מעמיד אטליסין ומוכר בזול הדא אמרה שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו. פי' אטליסין שווקין כמו עטליזה של עזה.
<b>הערוך ערך אטלס</b>
שוקלין מנה כנגד מנה בבכור — פי' אע"פ שאסור לשקול בשר בכור בליטרא מפני שהנייתו לבעלים והואיל ואין הנאתו להקדש שאין מזלזלין בו חלק כנגד חלק — מותר.
<b>הערוך ערך מןגח</b>
<h2>דף לא:</h2>
מעשר מזדבן והא תניא במעשר נאמ' "לא יגאל" (ויקרא כ"ז, כ"ח) ואינו נמכר, הא מילתא קשיא ליה לרב ששת באורתא, ושני' בקדמיתא מברייתא, במעשר בהמה של יתומין עסקינן, ומשום השב אבידה ליתומין נגעו בה.
<b>הערוך ערך קדםגא</b>
רב אידי סרסיא דבי רב ששת הוה — פי' שמש.
<b>הערוך ערך סרסגג</b>
אמר רב ששת, מאן דעקס עקסתיה עקרבא — פי' שנשכני ישכנו נחש כמו (אבות פ"ב מ"י) עקיצתן עקיצת עקרב.
<b>הערוך ערך עקסגג</b>
"אגורה באהלך עולמים" (תהלים ס"א, ה') וכו' עד "דובב שפתי ישנים" (שה"ש ז', י') ככומר של ענבים, מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהן מרחשות עמהן בקבר. ס"א, דובבות. (ירושלמי שקלים ספ"ב) מה הנאה יש לו, בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון, רבי יצחק אמר כהדין דשתי תמר עתיק דאע"ג דשתי ליה טעמי' בפומי'. גידול אומר האומר דבר בשם אומרו יראה כאילו בעל שמועה עומד לנגדו כדכתיב (תהלים ל"ט) אך בצלם יתהלך איש. חזינהו לשיפוותיה דקא דבבן.
<b>הערוך ערך דבבגב</b>
דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שאדם מניח אצבעו עליו מיד דובב — פי' כעין כמוש... כגון כמישה וריכוך שהוא נוח לדרוך עיקרו מלשון "מכמורת" (ישעיה י"ט, ח') ועוד בלשון ישמעאל אלכמאר.
<b>הערוך ערך כמרגא</b>
<h2>דף לב.</h2>
<b>יומא ל"ז ע"ב] בקתתא דנרגי וחציני — פירוש יד הסכין ויד נרגא וחצינא ומגלא נקרא קתא. [הערוך ערך קת</b>
בקתתא דנגרי וחציני — "חרש ברזל מעצד" (ישעיה מ"ד, י"ג) תרג' נפחא מברזלא חצינא, וכן תרג' "מעשה ידי חרש במעצד" (ירמיה י', ג') עובד ידי נגר בחצינא.
<b>הערוך ערך חצןגב</b>
<b>יבמות י"ז ע"ב] זו היא שיבה זו היא ביאה — כבר פי' בע' בי"ת בתחלתו. [הערוך ערך שבגג</b>
זו היא שיבה זו היא ביאה — פי' זו היא שיבה זו היא ביאה, מה שיבה בא הכהן מביתו לבית המנוגע — אף ביאה בא הכהן מביתו לבית המנוגע, דילפינן גזרה שוה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כשמצאו שפשה ואינו נותץ הבית, כדכתיב "ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו וגו' עד ועפר אחר יקח וטח את הבית" (ויקרא י"ד, ל"ט) — אף ביאה נמי דכתיב "ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית" (ויקרא שם), אע"ג דכתיב "ונתץ את הבית" (שם מ"ה) אינו נותצו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, וכן מפורש בתורת כהנים (ספרא מצורע פרש' ז' פרק ד') מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע [וכו'] ובסוף שבוע שלישי אם פשה נותץ, מכאן למדנו ג' שבועים לבתים.
<b>הערוך ערך בא</b>
<h2>דף לג.</h2>
ב"ה אומרים, בכור מאכילין אותו לנדות. מ"ט, דאמר קרא, "הטמא והטהור יאכלנו" (דברים י"ב, ט"ו).
<b>הערוך ערך טמא</b>
ת"ר, בתוספתא ביצה (פ"ב), אין מרגילין ביו"ט כיוצא בו אין מרגילין בבכור — כרעיו (ויקרא א', ט') תר"י ריגלוי. וכן תרגום והקרב והכרעים (שם פסוק י"ג).
<b>הערוך ערך רגלגב</b>
<h2>דף לג:</h2>
בכור שאחזו דם — פי' חולי יש לה שאם לא יקיזו ממנה דם מתה.
<b>הערוך ערך אחזגא</b>
בכור שאחזו דם אפילו מת — אין מקיזין לו את הדם וכו'.
<b>הערוך ערך קז</b>
חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה, ר"א אומר, אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע — פירוש מקום מבוזה שאינו מוצנע.
<b>הערוך ערך תרףגב</b>
<h2>דף לד:</h2>
[גיטין מ"ד ע"א] אם תמצא לומר צרם אזן בכור ומת קנסו בנו אחריו — פי' סדק אזן הבכור בידו או מיעכו ועשה בו רושם.
<b>הערוך ערך צרם</b>
שדה שנתקווצה — תזרע למוצאי שביעית — פי' שנטלו ממנה הקוצים.
<b>הערוך ערך קץגד</b>
א"ל, תנינא בפ"ד דשביעית שדה שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי שביעית, נטייבה או נדיירה — לא תזרע למוצאי שביעית. (שביעית פ"ג מ"ד) המדייר את שדהו עושה סהר בית סאתים, פי' מדייר שמכניס כל בהמות לשדה אחת כדי שתזדבל שיוציאו זבל ומזבלין השדה כמו דיר של בהמה.
<b>הערוך ערך דרגא</b>
<h2>דף לה.</h2>
מעשה בזכר של רחלים זקן
<b>ושערו מדולדל]. [הערוך ערך דלגד</b>
קזדור ס"א, קסדור — מפורש במקומו.
<b>הערוך ערך קזדור</b>
ראהו קסדור אחד — פי' שליש ובלעז קשטלדו.
<b>הערוך ערך קסדור</b>
נטל פגיון וצרם באזנו — פי' סכין בשתי פיות. וי"א איספליאודו
<b>א"ב. פי' בלשון רומי מין חרב קטן]. [הערוך ערך פגיון</b>
אמר רב פפא, אכיל ולא מיחזי מום שבשפתיו ופעי ומיחזי — הוה מומא. מאי קמ"ל, תנינא בפ' על אלו מומין (לקמן ל"ט ע"א), חטין החיצונות שנפגמו או שנגממו — פי' השינים החיצונות שעומדות לפני הפה שנפגמו מקצתן או נחתכו ועיקרן קיימין. והפנימיות
<b>שינים] שנעקרו לגמרי הוי מום, נעקרו — אין, נפגמו או נגממו — לא. [הערוך ערך חטגד</b>
מה טעם נעקרו הוי מום משום דפעי ומחזי — מלשון "כיולדה אפעה" (ישעיה מ"ב, י"ד).
<b>הערוך ערך פעגא</b>
רועה ישראל בי כהנים — נאמנין, ללגימה לא חיישינן — פי' לגימה טעימה.
<b>הערוך ערך לגם</b>
<h2>דף לו.</h2>
[ברכות כ"ז ע"ב] המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש פי' בעלי תריסין כמשמעו, שהיו מלכי יון מפקידין עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן על מי שפורץ גדריהן. פ"א: תלמידי חכמים שנושאין ונותנים במלחמה של תורה כבעל התריס הזה. "מאתים צנה" (מלכים-א י, טז) תרג' מאתן תריסין. "ולא יקדמנה מגן" (מלכים-ב יט, לב) כמו כן.
<b>הערוך ערך תרס</b>
<h2>דף לו:</h2>
א"ל, בכור זה נתן לי ישראל במומו ארפסינהו לעיניה — פי' פקח עיניו רפרם ביותר והכיר שהיה הבכור שנתן לו הוא.
<b>הערוך ערך ארפס</b>
<h2>דף לז.</h2>
ר' יוסי נמוקו עמו — פי' כל תורתו סדורה בפיו כלומר כל תורתו ברורה גמרא מסודרת בידו.
<b>הערוך ערך נמק</b>
דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן הדמין, כגון, נבלות, וטרפות, שקצים, ורמשים. דברים שהנפש אין קצה בהם — בשר בכור.
<b>הערוך ערך קץגיא</b>
נפגמה אזנו מן הסחוס — פי' אותו של מעלה מן האזן. "או בדל אזן" (עמוס ג', י"ב) תרג' או הסחוסין דאודן.
<b>הערוך ערך סחס</b>
יבשה שתהא נפרכת — "יבש היה כעץ" (איכה ד', ח') תרג' הוה פריך כקיסה.
<b>הערוך ערך פרךגא</b>
<h2>דף לז:</h2>
[חולין י"ח ע"א] כדי שתחגור בה את הציפורן — פי' חגירה מלשון פסח שהוא חגר, והוא כמו רגל המהלכת במישור כשמגעת בחריץ נחגרת. וצריכה בדיקה אבשרא ואטופרא של אצבע ותלת רוחתא דסכינא שהן חידודה וצדדיה. "כבד פה וכבד לשון" (שמות ד', י') תר"י חגר פום וחגר ממלל. "ערל שפתים" (שם ו', י"ב) תרג' ירוש' חגר ממלל.
<b>הערוך ערך חגרגב</b>
"מרצע" אין לי אלא מרצע מניין לרבות הסול והסירה וכו' — פי' קוץ.
<b>הערוך ערך סלגד</b>
אמר ר' אלעזר, יודן ברבי היה דורש, כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת — פי' הרך שבאוזן אותו שלמטה, "צמרי ופשתי שמני
<b>ושקויי]" (הושע ב', ז') תרג' כסות מילא ובוץ משח. [הערוך ערך מלגיד</b>
אמר רב שרביא, הינדא — פי' בלשונם היו קורין לכרשינין הנדא ובלעז ביצי.
<b>הערוך ערך הנדא</b>
(אהלות פ"ב מ"ג) ובגולגולת ב"ש אומר מלא מקדח, באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאין דברי ר"מ וחכ"א בגדול של לשכה.
<b>הערוך ערך קדח א</b>
<h2>דף לח.</h2>
[חולין כ"ה ע"א] "תוכו" ולא תוך תוכו, ואפילו כלי שטף מציל — פי' הן כלי עץ שנאמר "וכל כלי עץ ישטף במים" (ויקרא ט"ו, י"ב) כמו כן כלי נחושת שנאמר "ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושטף במים" (ויקרא ו', כ"א).
<b>הערוך ערך שטףגא</b>
[שבת ט"ז ע"א] כלי עץ, כלי עור, כלי עצם, כלי זכוכית — פשוטיהן טהורין, ומקבליהן טמאין — משנה זו בכלים תחילת פ"ב (מ"א) ובפט"ו (מ"א), ועל אלו המשניות קשיא ליה ר' נסים ז"ל הא דתניא בספרא (שמיני פ"ח פרשה ז') בענין שרצים כלי חרס, אין לי אלא כלי חרס, מנין לרבות כלי נתר — ת"ל "וכל כלי חרש" (ויקרא י"א, ל"ג), ומנין לרבות אהלים, ודין הוא ומה כלי עץ שטימא פשוטיו טיהר אוהליו, אלמא פשוטי כלי עץ טמאין. ופריק בהני דחזו למדרסות קאמר, כגון המטה והכסא והספסל והקתידרא שהן פשוטין ומקבלין טומאה, והתם בבכורות (ל"ח ע"א) כשהקשינו ואין לו תוך בכלי שטף, מדאורייתא בר קבולי טומאה הוא, דומיא דשק בעינן דמטלטל מלא וריקן. ופרקנו בהנך דחזו למדרסות, פי' דאלמא מקבלי טומאה מדאורייתא והתם נמי בפ' במה אשה שנינו (שבת ס"ו ע"א) כסא, סמוכות שלו טמאים מדרס, ואמרנו לענין סנדל של סיידין טמא מדרס, והא לאו להילוכה עביד, אמר רבי אחא בר רב עוא, שכן הסייד מניחו ברגל ומטייל בו עד שמגיע לביתו, וגמרת מינה דכל דעביד להילוכא טמא מדרס, אבל שאר פשוטי כלי עץ דלא עבידי למדרס ולא מטלטלי מלא וריקן כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, דבעינן דומיא דשק, ובגמ' דכל הכלים ניטלין בשבת שנינו (לקמן קכ"ג ע"ב) קנה של זתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה, ואמרינן עלה בגמ' אמאי פשוטי כלי עץ נינהו וכו', והתם בסוף חומר בקודש (חגיגה כ"ו ע"ב) לענין שולחן אקשינן כלי עץ העשוי לנחת הוא וכו', ופרקינן מלמד שמגביהין אותו וכו', ואיתא במנחות פ' שתי הלחם (צ"ו ע"ב) וכוותה אמרינן נמי במגילה בפ' בני העיר (כ"ו ע"ב), והתם בבבא בתרא בפ' המוכר את הבית אמרינן (ס"ו ע"א) לענין דף של נחתומין שקבעו בכותל, ר' אליעזר — מטהר, שאני פשוטי כלי עץ דרבנן, דאלמא מדאורייתא טהורין. נמצאו פשוטי כלי עץ תרי גווני, מאי דחזי למדרס — מקבל טומאה מדאורייתא, וכל כלי עץ העשוי לנחת — אינו מקבל טומאה מדאורייתא אלא א"כ דרכו להטלטל מלא וריקן כדאמרינן.
<b>הערוך ערך פשט</b>
ריס של עין שניקב ס"א חריץ של עין שניקב — פי' בגמרא תורא ברא דעיניה — והיינו עור ש
<b>ע]ל העין. [הערוך ערך רסגג</b>
חריץ של עין שניקב בגמרא מאי חריץ, אמר רב פפא, תורא ברא דעייניה — פי' שורה שחוץ מן העין שמכסה את העין וזהו בת עין. (גיטין נ"ו) בחרוץ שבעין דוכתא דלדידן הוי מומא.
<b>הערוך ערך חרץגב</b>
<h2>דף לח:</h2>
סח לי ר' יאשיה דמן אושא, דק שחור משוקע — הרי
<b>זה] מום, צף — אינו מום, לבן צף — הרי זה מום, משוקע — אינו מום. (לקמן מ"ד ע"א) ואי כתב רחמנא דק משום דמחסרן. פי' דק בלעז (מליא) [טליא] פעמים גבוה פעמים משוקע כדמפרש בגמרא. [הערוך ערך דקגו</b>
לבן צף — הרי זה מום, משוקע — אינו מום וסימנא בורקא. (ב"מ ע"ח) השוכר את החמור והבריקה, גמ' מאי הבריקה הכא תרגומו נהריתא, פי' שעיניה יפים ואינה רואה, על ידי רוח יבוא זה החולי וכן פי' קשה לבורקתי רוח שאוחזת את העינים.
<b>הערוך ערך ברקגא</b>
היה בעינו דק, תבלול, חלזון, נחש, ועינב. גמרא חלזון זה מום קבוע הוא לשחוט עליו וזהו נחש — פי' שמנומר עינו כנחש, ויש מפרשין חלזון הוא תבלול ותרג' בבלי (ויקרא כ"א, כ') חליז בעיניה, ותרגום ירושלמי חלזונא.
<b>הערוך ערך חלזוןגא</b>
חלזון נחש וענב — פי' שיש בעינו כענבה.
<b>הערוך ערך ענבגג</b>
לבן הפוסק בסירה — פי' הוא כמו חוט שסובב השחור.
<b>הערוך ערך סרה א</b>
והרי בעינו דק, תבלול חלזון. גמרא איזהו תבלול, לבן, הפוסק בסירה ונכנס בשחור, ומסקנא מאי לשון תבלול, שהוא מבלבל את העין.
<b>הערוך ערך תבלול</b>
חוורור והמים קבועין, אי זה הוא חוורור קבוע, כל ששהא שמונים יום — פי' סנורים. תר"י "בסנורים" (בראשית י"ט, י"א) בחיוורוריא ובלעז קטארטא.
<b>הערוך ערך חוור</b>
<h2>דף לט.</h2>
שפתו שניקבה. גמר' אמר רב פפא, תורא ברא דשפוותיה — פי' עור החיצון. "שפה לפיו" (שמות כ"ח, ל"ב) תרג' תורא מקף לפומיה. "תקות חוט השני" (יהושע ב', י"ח) תרג' דחוטא דזהוריתא.
<b>הערוך ערך תרגיא</b>
חטין החיצונות שנפגמו או שנגממו — פי' השינים החיצונות שעומדות לפני הפה שנפגמו מקצתן או נחתכו ועיקרן קיימין. והפנימיות
<b>שינים] שנעקרו לגמרי הוי מום, נעקרו — אין, נפגמו או נגממו — לא. [הערוך ערך חטגד</b>
(בפ"א דשביעית מ"ח) אילן שנגמם והוציא חליפין. (ובפ' ד' מ"ד) בש"א יגום ב"ה אומר ישרש ומודין במחליק עד שיגום פי' כורתו ומניח השורש בארץ. (ובפ' ב' בכלאים מ"ד) אם רצה גומם עד פחות מטפח. (ובפ' ט' בתרומות מ"ז) ואסורין מלאכל עד שיגום. (בכורות ל"ט) במשנה על אלו מומין חוטין החיצונות שנפגמו ושנגממו. (פ' י"ז בכלים מ"ד) נפרצו שיעורן כזתים נגממו שיעורן במה שהן. (חולין צ"ב) רב אסי גיים ליה פי' רבינו חננאל מניחו על הבשר כד עבד בר פיילי בגיד הנשה דהוה גיים ליה ואמר ליה שמואל חות ביה טפי מעשה דבר פיילי בגמרא הנוטל גיד הנשה פי' בר פיילי היה מנקר ירך של בהמה הוא קא גיים בגיד הנשה כלומר מניח שמנו בבשר ולא היה מדקדק עליו ליטול כולו כדרב אסי בלובן. כוליא דהוה גיים ליה חזיה שמואל א"ל חות טפי כלומר חטט אחריו אי לאו דחזיתך הוות ספית לן איסורא אירתת נפל סכינא מידיה א"ל דאורי לך כרבי יהודה אורי לך דאמר יקיים בו מצות נטילה כלומר אינו צריך לדקדק אחריו וכן עשה רב יהודה בקרום של טחול רבי יהודה אומר גוממו עם השופי פי' חותכו. (חולין מ"ד) לא קשיא הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי פירוש נתעכלו כדאמר גיממו עם השופי. ובגמרא דניקבה הריאה אתגום שרי. מצא בהמה שפיה גמום. (ושם ע') המבכרת וגממו כותלי בית הרחם מהו פי' נתעכלו שפתי בית הרחם כדאמר בענין נפל לחי התחתון דאיגום איגומ'. (בכורות מ"ד) הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי ודאיגום איגומי מי מפסלה והא תנן פרה שקרניה וטלפיה שחורים יגום תירגמא זעירי לעיל מדכרותיהו. (ובפ' ד' בשביעית מ"ה ובב"ב פ') זיתים לקוץ קוצץ למעלה מעשרה הוא גומם מעל הארץ. כשרוצה לומר ישמעאל ירדו אומר גוממו.
<b>הערוך ערך גם א</b>
אין בודקין מן התאימות ולפנים — פי' כגון השינים הגדולים שעומדין בסוף הלחיים ששם אינו נראה המום.
<b>הערוך ערך תאם</b>
<h2>דף לט:</h2>
(זבחים כ"ה) הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול שנא' ולקח מדם הפר וכו'. (מ"ק י"ג גיטין מ"ד) אם תמצא לומר צרם אזן בכור ומת קנסו בנו אחריו וכו'. (ב"ק צ"ח) אמר רבא הצורם אזן פרתו של חברו פטור מ"ט פרה כדקיימא קיימא לא עבד בה ולא מידי כולהו שוורים לאו לגביה מזבח קיימי. פי' סדק אזן הבכור בידו מיעכו ועשה בו רושם. (ב"ק צ') צרם באזנו תלש בשערו.
<b>הערוך ערך צרם</b>
ר' יוסי אומר, מעוך וכתות אף בביצים, נתוק וכרות בגיד — אין, בביצים — לא — פי' הוא האבר.
<b>הערוך ערך גיד</b>
נפגם הזובן והערוה של נקבה — פי' האבר שיזוב ממנו ועוד בל' ישמעאל קורין זובן לאבר.
<b>הערוך ערך זבןגא</b>
או שהיה ראש הזנב מפצל את העצם.
<b>הערוך ערך פצל</b>
או שיש בשר בין חוליה לחוליה — אלו... חליות... כולן ענין פרקין וטבעות הן.
<b>הערוך ערך חליגב</b>
<h2>דף מ.</h2>
<b>פסחים פ"ו ע"א] שושן הבירה — פי' על שער הר הבית המזרחי צורת שושן הבירה כדי שיהו ישראל רואין אותו ונזכרין הגלות שהיו בו. [הערוך ערך ששן ג</b>
ושתי אמות היו בשושן הבירה — פירוש יש מי שאומר מקום היה בנוי בבית המקדש צורת שושן הבירה, ועשו בו בנין אמה אחת כמדת משה רבינו שעשה בה כל כלי הקדש, ותוספת חצי אצבע בקרן מזרחית צפונית בנין אמה, ואחת יתירה בקרן מזרחית דרומית, ומפורש במנחות בפרק שתי הלחם בגמ' ד' סניפין (מנחות צ"ח.). ויש מי שאומר מדת ב' אמות של כסף או של זהב כגון שרביט היו עשויות, ומונחות באותו מקום ובהן היו משערין ונותנין לאומנין ולוקחין.
<b>הערוך ערך שתי</b>
אכוזו — פי' בערך הרגז.
<b>הערוך ערך אכוזו</b>
ר"ע אומר מושיבו על הרגוזו וממעך — פי' מושיבו על אליתו וזהו אכוזו שכתב בכיצד מעברין (עירובין נ"ג ע"ב).
<b>הערוך ערך הרגז</b>
(ביצה ל"ה) משחילין פירות דרך ארובה, מאן דתני משחילין לא משתבש דתנן השחול והכסול שחול כל שנשמטה ירכו — כלומר נמשכה ממקומה.
<b>ברכות ח'] כמשחל ביניתא מחלבא, פירוש כמשיכת נימא של שיער מתוך החלב. [הערוך ערך שחל</b>
תנן השחול והכסול איזהו שחול — שנשמטה ירכו, כסול — שירכו אחת גבוהה, גמר' כסול שרגלו אחת בתוך הכסל ורגלו אחת על הכסל — פי' כסול שרגלו אחת נכנסת בתוך הכסל
<b>נ"א, הכסלים] ורגלו אחת על גבי הכסל לסוף הכסל כדרכו. [הערוך ערך כסל</b>
גלגל עינו עגול כשל אדם — כלומר שעין של אדם עגול.
<b>הערוך ערך גלגלגה</b>
ושנטל רוב המדבר של לשונו — פי' היינו רוב הלשון שנפרד מן החיך התחתון
<b>אותו] שיכול לכפוף למעלה. [הערוך ערך לשוןגא</b>
א"ר יוסף, לא קשיא הא באוכמא הא בציריא — פי' שחור.
<b>הערוך ערך אכם</b>
אמר רב יוסף, לא קשיא הא באוכמא הא בציריא — פי' אוכמא של עין דומה לשל אדם. ציריא חריץ שהעין עומד בו אינו דומה לשל אדם. בפי' ר"ח ז"ל כתיב בציהרא ופי' אוכמא שחור של עין ציהרא אדום הסובב את השחור.
<b>הערוך ערך צרגו</b>
ופיו דומה לשל חזיר. גמר' לא תימא דשפיד ופריס — פי' חד כשפוד כמו של חזיר, פריס ששפתו עקומה למעלה כשל חזיר.
<b>הערוך ערך שפד</b>
<h2>דף מ:</h2>
זנב העגל שאינה מגעת לערקוב — פי' בל' ישמעאל קורין לסובך של הרגל ערקוב והוא למעלה מן העקב. ויש מפרשין מקום כף הירך והיינו קפץ העליון פרק העליון ובלעז אנצונא.
<b>הערוך ערך ערקב</b>
<h2>דף מא.</h2>
תנא קפץ העליון ולא קפץ התחתון — כבר פי' בע' ערקוב וכנגדו בגמל ניכר ערקוב שלו לפי שהוא עב הרבה.
<b>הערוך ערך קפץגג</b>
ובעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית — "או גרב או ילפת" (ויקרא כ"א, כ') תרג' או גרבן או חזזן.
<b>הערוך ערך חזז</b>
(כתובות ע"ה) והתנן על אלו מומין הזקן והחולה והמזוהם. (בסיפרא פרשת ויקרא) ואם מן הצאן פרט לזקן לחולה ולמזוהם. (ע"ז כ"ו) לא מזדהמנא באפי גברי. (יבמות ק"ג) בשע' שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. (בכורות מ"ז) אפילו למאן דאמר אין מזהמין (ו)את הולד לוי פסול מיקרי. (חולין ק"ה) מים אחרונים אין נוטלין בחמין מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעברין הזוהמא. חלאתה בה (יחזקאל כ"ד, ו') תרגום דזיהמותא ביה. מזהמין את האילנות (בפ"ב דשביעית מ"ד, ע"ז נ') תרי זיהומי הוו חד לאוקומי אילנא ושרי וחד לאבריי אילנא ואסיר.
<b>הערוך ערך זהם א</b>
טומטום ואנדרוגינוס. טומטום שאין לו צורת זכר ולא צורת נקבה כמו אטום ואמרינן טומטום שנקרע ונמצא זכר ופירוש אנדרוגינוס בערך אנתרופי.
<b>הערוך ערך טם ב</b>
(ב"ר פי"ח) ויבן ה' אלהים את הצלע ובריש אלה תולדות נח לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת מכאן את למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכשם שנתנה בלה"ק כך נברא העולם בלה"ק שמעת מימיך אומר גיני גינייא איתא איתתא אינתרופי אינתרופיאה גברא גברתא אלא איש ואשה למה שהלשון הוא נופל על הלשון הזה. ר' יודן בשם רבי אסי אמר ישמע חכם ויוסף לקח זה משה כשנאמר לו עשה לך שרף לא נתפרש אמר אם אעשה אותו של זהב או של כסף אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה אלא הריני עושה אותו של נחשת זה נופל על הלשון הזה נחש נחשת מכאן אתה למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכו'. פירוש גיני איש לשון זכר גינייא לשון נקבה בלשון יון קורין לאשה ייניקא אנתרופוס איש בלשון יון ולזכר קורין אנדרו ולכן קורין למי שיש זכרות ונקבות אנדרוגינוס אנדרו זכר גינוס נקבה לנקבה אין קורין אינתרופיאה לזכר אין קורין גיניקא לנקבה קורין איתתא ולזכר קורין גברא לנקבה אין קורין גברתא אלא איש ואשה למה הלשון הזה נופל על הלשון הזה.
<b>הערוך ערך אנתרופי</b>
שחין תלתא גווני הוו, דקרא — יבש בין מבפנים בין מבחוץ, דמצרים — לח מבחוץ ויבש מבפנים, דכתיב "אבעבועות" (שמות ט', י'), דמתניתין — לח מבפנים ויבש מבחוץ.
<b>הערוך ערך שחין</b>
[נדה מ"א ע"א] "מן הצאן" (ויקרא א', ב') להוציא את המוקצה לע"ז — פי' העומד לשם ע"ז שהקצהו לשמה להקריבו.
<b>הערוך ערך מקצהגב</b>
<h2>דף מג.</h2>
הבילן והלפתן — פי'
<b>הבילן] דומה לאובלא דדנא שהוא משופע וחד למעלה. [הערוך ערך בלןגב</b>
הלפתם והמקבן ושראשו שקוט גמ' לפתן דדמי רישיה לגרגלידא דליפתא — פי' שראשו דומה ללפת שרחב למעלה מכל צדדיו.
<b>הערוך ערך לפת</b>
המקבן ושראשו שקוט. גמר' מקבן — אמר רבה בר רב שילה, דדמי רישיה למקבא — פי' שבולט הפדחת הרבה לחוץ וכן העורף מאחריו ולצדעיו שוה ראשו ודומה לפטיש שיוצא לפניו ומאחריו דהיינו מקבת.
<b>הערוך ערך מקב</b>
ושראשו שקוט ושקיפס — פי' בגמר' תנא שקוט מלפניו — ומפרשינן שראשו בולט הרבה מלפניו. וי"מ, שאינו בולט כלל כענין שקיפס מאחריו שאינו בולט מאחוריו והוא מחוסר שדומה כמי שנחתך ממנו חתיכה מאחריו והיינו דשקיל פיסה
<b>דחביא מחבא] וכן שצוארו שקוט ומשוקע בין כתפיו. [הערוך ערך שקט</b>
תנא שקוט מלפניו — פי' שראשו בולט הרבה לפניו, שקיפס פי' שדומה כמי שנחתך ממנו חתיכה מאחוריו והיינו שקל פסיא.
<b>הערוך ערך פסגי</b>
ובעלי חטורת, ר' יהודה — מכשיר, וחכמים — פוסלין — פי' הוא גבנון של גמל. "על דבשת גמלים" (ישעיה ל', ו') תרג' על חטוראת גמליא.
<b>הערוך ערך חטרגג</b>
הקרח — פסול. איזהו קרח, כל שאין לו שיטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן — מפורש בגמרא. (לקמן נ"ח) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו ר"ע בן יוסף ור' יהושע בן קרחה הוא בן ר"ע הקרח כדגרסי' התם
<b>עיי"ש ברש"י] אמר לו רבי יהושע בנו של ר"ע לר"ע. [הערוך ערך קרח</b>
לקלוט וחטין, דליתנהו באדם ובבהמה נמי לא פסלי — פי' חטין דאדם לא הוו בגלוי כשל בהמה ולא פסלי באדם, ולא קלוט דלא בעינן באדם פרסות סדוקות.
<b>הערוך ערך קלוט</b>
<h2>דף מג:</h2>
קדקדא דבשרא בעלמא הוא — פי' תלתול.
<b>הערוך ערך קדקד</b>
א"ר יוחנן, הקרחנין והננסין והזבלגנין פסולין — פי' מי שיש לו לפלוף בעינו. איכא דאמרי, שיורד רירו.
<b>הערוך ערך זבלגן</b>
אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד, זהו גיבן האמור בתורה — פי' גבות עינים. ר' דוסא אמר, כל שגביניו שוכבין — פי' שהן גדולות ותלויות על עיניו. תר"י מפרש ג' פירושים גבן, או גבן או דגבינוי חפין עינוי, או דלית ליה שיער בגבינוי, או דגביח. ס"א, דגביע. "ותנומה לעפעפיך" (משלי ו', ד') תרג' וניימתא לגביניך, "ואל תקחך בעפעפיה" (שם ו', כ"ה) תרג' בגבינהא.
<b>הערוך ערך גבןגב</b>
גביע. תרגום ירושלמי או גבן.
<b>הערוך ערך גביע</b>
"החרום" איזהו חרום — כל הכוחל שתי עיניו כאחת — פירוש חוטמו שוקע בין עיניו ויכול לכחול שתי עיניו כאחת. ויש מפרשין מלשון חרם כלומר אבוד החוטם.
<b>הערוך ערך חרםגה</b>
חוטמו סולד — פי' שנכווץ ראש חוטמו למעלה.
<b>הערוך ערך סלד</b>
חוטמו בלום — פי' סתומין נקבי חוטמו.
<b>הערוך ערך בלםגא</b>
<b>נדה כ"ד ע"א] אתמר, המפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדרות — פי' בע' שסע. [הערוך ערך שדרגד</b>
רב אמר, בבהמה — אסור באכילה, באשה — אינו ולד — וכי האי גוונא אינה מתקיימת בעולם אלא במעי בהמה נמצאת ואסורה באכילה, ושמואל סבר מתקיימת ולאויר העולם אסורה, אבל במעי בהמה שריא, מ"ט כל מה שבבהמה תאכלו.
<b>הערוך ערך שסע</b>
[גיטין ס"ט ע"א] לשברירי דליליא — פי' שאינו רואה בלילה לשברירי דיממא — פי' כדאמר בע' סך סכי שמשא (בכורות מ"ג ע"ב).
<b>הערוך ערך שברירי</b>
<h2>דף מד.</h2>
ואי כתב רחמנא דק משום דמחסרן — פי' דק בלעז מליא פעמים גבוה פעמים משוקע כדמפורש בגמרא.
<b>הערוך ערך דקגה</b>
אבל מברבליתא — לא, כתב רחמנא תבלול — פי' שמבולבל לבן בשחור.
<b>הערוך ערך ברבל</b>
תני רב יוסף, סכי שמש — פי' שאינו יכול להסתכל בשמש.
<b>הערוך ערך סךגו</b>
סכי שמש, והזגדוס והצירן — פי' בגמרא מחוי רב הונא חדא מדידן וחדא מדידהו —
<b>היינו] עינו אחת [בריאה] דומה לשלנו ועינו אחת דומה לאותן שעיניהן משונות, ועוד פי' בבריתא שגבינו אחד שחור ואחד לבן. מ"ט, תנא. כל זוגא דלא שוי להדדי זגדוס קרי ליה — פי' זוגדוס, זוג — שנים, דוס — שנים, כלומר הזוג של עינים או של גבינים בשני ענינים. [הערוך ערך זגדוס</b>
הזגדוס והצירן. גמר' תנא, עיניו טרוטות, צרניות, דומעות, דולפות, וטורדות — פי'
<b>צירניות] שעגול אותו מקום שהעין מונח בו. [הערוך ערך צרן</b>
טרוטות — דמרמצן עיניה — פי' שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט. ס"א, תרוטות בע' ת'.
<b>הערוך ערך טרטות</b>
דולפות, דומעות, וטורדות — פי' דולפות דמע יותר מדומעות.
<b>הערוך ערך דלף</b>
דומעות, דולפות, וטורדות — פי' דולפות יותר מדומעות, טורדות יותר מדולפות
<b>ואם כן] טורדות שאינו יכול לעצם עיניו אלא בטורח [גדול]. פ"א, פותח וסוגר עיניו ואינו דומם אלא בטרדה. "וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן" (בראשית ג', כ"ז) תר"י טרד יתיה, "גרש יגרש אתכם" (שמות י"א, א') תר"י מיטרד יטרד, "גרש האמה" (בראשית כ"א, י') תר"י טרוד, "והדלת סגר אחריו" (שם י"ט, ו') תר"י טרד בתריה. [הערוך ערך טרד</b>
זוור — דמזוורן עיניה — פי' מנומרין עיניו.
<b>הערוך ערך זוור</b>
תנא, הזיוור והלופין והתימין לופין — דנפישי זיפיה — פי' שריסי עיניו גדולות.
<b>הערוך ערך לפן</b>
הזיור והליפן והתימן תימן — שתמו זיפיו — פי' דלית ליה ריסי עיניו כלל.
<b>הערוך ערך תמןגב</b>
איזהו הצמח — שאזניו קטנות, צימם — שאזניו דומות לספוג — פי' גדולות מקובצות ביחד. תנא, אף הצימע מאן בעי צימע ואשתכח גדיא חזיזא — פי' שאזניו תלויות לו למטה.
<b>הערוך ערך צמחגג</b>
נטלו קרנים וטלפיים וזכרותן עמהן — פסולין.
<b>הערוך ערך טלףגא</b>
הא — דאיתעקור איתעקורי, הא — דאיגום איגומי ודאיגום איגומי מי מפסלה, והא תנן פרה שקרניה וטלפיה שחורים יגום, תירגמא זעירי, לעיל מדכרותיהו — פי' נתעכלו כדאמרינן גוממו עם השופי.
<b>הערוך ערך גםגא</b>
והא אנן תנן בפ' שני בפרה (מ"ב) פרה שקרניה וטלפיה שחורים — יגור — פי' ינסר כמו מגוררות במגרה (מ"א ז', ט').
<b>הערוך ערך גרגג</b>
<h2>דף מד:</h2>
נכפה אפילו אחת לימים הרבה. (יבמות ס"ד) לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין. (כתובות ס') דמשמשי בי ריחיא הוו להו בני נכפי. פי' שגעון שנופל לארץ.
<b>הערוך ערך כףגו</b>
רוח קצרית באה עליו — פי' בלעז דימונס.
<b>הערוך ערך קצרגג</b>
רוח קצרית
<b>מאי נאלא] תנא, רוח הנפילין באה עליו — פי' רוח שידה. [הערוך ערך בן נפיל</b>
רוח קצרית באה עליו. גמר' מאי ניהו, נאלא — פי' רוח שטות.
<b>הערוך ערך נאלאגא</b>
המשועכן ובעל גבר. גמר' תנא, משועכן — בביצים, בעל גבר — בגיד.
<b>הערוך ערך משעכן</b>
משועבז ובעל גבר — "גידי פחדיו ישרגו" (איוב מ', י"ז) תרג' גובריה ושעבזוהי משבשין. גמר' תנא, משועבז — בבצים, בעל גבר — בגיד — פי' שהן גדולים וארוכים עד הארכובה.
<b>הערוך ערך שעבז</b>
המשועבן ובעל גבר — פי' שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמרא. (ויק"ר קדושים פכ"ה) גדלי בשר בעלי גברים היו.
<b>הערוך ערך בעל נפש</b>
הקיק והגרבתן בעל קיק בביצים — כלומר מי שביציו משוכים ביותר.
<b>הערוך ערך קקגג</b>
תנא, מאושכן — זה הקיין, הגרבתן — זה בעל קיק, קיין — בביצים, גרבתן — בגיד.
<b>הערוך ערך קיין</b>
הקיק והגרבתן, בעל קיק בביצים גרבתן בגיד — פי' גיד שלו ארוך עד הארכובה.
<b>הערוך ערך גרבתן</b>
מעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצאת כריסו צבה, ומקשין עלה, מפני מה אמרו שזה כריסו צבה מפני שלא השתין, דילמא ערקא בלע וצבתה כריסו, ופרקינן שהיה אותו האיש שותת והבולע ערקא כל לחלוחית שבמעיו מוצצת ערקא, מכאן ידעינן מפני שביקש להשתין ולא השתין נמצאת כריסו צבה. ס"א, עלקא — "כרום זלות" (תהלים י"ב, ט') תרג' כעלקא דמצצא דמהון דבני אינשי.
<b>הערוך ערך ערקא</b>
אמר רב פפא, לא ישתין אדם מים לא ע"ג חרס ולא ע"ג מקום קשה, דאמר רב, הני בי צוצרי דבבל מהדרי מים לעין עיטם — י"מ מדרונות של בבל אם משתין עליהן מי רגלים מהדרי לעין עיטם לנהר שבא"י ויהיו שותין ממנו, לפיכך לא ישתין אלא על מקום נמוך שיבלעו שם המים.
<b>הערוך ערך בי מדרי</b>
עמוד החוזר — פי' הרעי היוצא בשפת החלחולת ולח ובהיותו יבש יוצא כמין עמוד, סילון הוא קילוח השתן שיוצא כמו הסילון, כבר פירשנו בע' הדרקון וירקון.
<b>הערוך ערך עמדגא</b>
סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון — פי' סילון החוזר אדם שהתחיל להשתין וטרד ולא גמר השתן מביא אותו לידי ירקון חולי שמראהו כירק.
<b>הערוך ערך ירקגא</b>
רשב"ג אומר, עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן, סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון — פי' עמוד החוזר — עמוד של צואה שהתחיל לימשך לצאת חוץ לטבעת ונטרד ולא הפילו לחוץ אלא החזירו ועמד והלך מביא את האדם לידי הדרוקן ניפוח בטן וחולי מעים עד שימות.
<b>הערוך ערך הדרוקן</b>
אין לו אלא ביצה אחת זהו "מרוח אשך" האמור בתורה (ויקרא כ"א, כ') ותרג' ירו' או דחסיר כוליא. ר' ישמעאל אומר, כל שנמרחו אשכיו — פי' כמו נמחו — נמעכו ביציו, ר' עקיבא אומר, כל שרוח באשכיו — כלומר נתנפחו. ור' חנינא בן אטיגנוס אמר, כל שמראיו חשוכין — קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין וקרי ביה מראו חשך והיינו כושי.
<b>הערוך ערך אשך</b>
כל שמראיו חשוכין — פי' מי שיש לו מרוח לעולם פניו חשוכים. פ"א, והוא בע' אשך.
<b>הערוך ערך חשך ב</b>
המקיש בקרסוליו — פי' כשהולך מקיש קרסוליו זו בזו ומשמיע קול והוא הקישן שבגמ' ועיקרו מן "דא לדא נקשן" (דניאל ה', ו').
<b>הערוך ערך קשגא</b>
[ב"ב קי"א ע"ב] אלא אמר רבא, הכי קאמר, "ונתתם את נחלתו לשארו" (במדבר כ"ז, י"א) — שארו לו, קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין — פי' גרע ו' מנחלתו ול' מלשארו וצרף שתי אותיות הללו ונעשה מלה אחת והיא "לו", ודרוש הכי, "ונתתם את נחלת שארו לו", וזה שאמרו חכמים גורעין ומוסיפין ודורשין, לא גרועה ממש דהא רבא אידחי תירוציה דאביי ואמר סכינא חריפא מיפסקא קראי, ומילתא דדחי בה הדר הוא ופסיק קרא, אלא הכי פירושה קסבר כל קרא דכתיב לשון קדש, ומפשי לה בל' ארמי או זולתה אי אפשר להעתיקה כמות שהיא, אלא נראה כמוסיף וגורע, וכך פתרון זה, ונתתם את נחלתו של מורישה לשארו, כלומר הנחלה שמוריש אביה לבתו שהיא שאר בעלה, דכתיב "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב', כ"ד) ומי שהוא שארו שהוא קרוב לה אליו תעמוד הנחלק — זה פי' ר"ח ז"ל.
<b>הערוך ערך גרעגא</b>
<h2>דף מה.</h2>
בעל הפיקס. ס"א, בעל הפיקן — וכבר פי' בע' כסת.
<b>הערוך ערך פקסגג</b>
ובעל פיקס והעיקל, איזהו עיקל, כל שהוא מקיף פרסותיו ואין ארכובותיו (נושקות)
<b>נוקשות]. [הערוך ערך עקלגג</b>
פיקה יוצא מגודלו — פי' כמין חתיכת בשר יוצא מגודלו.
<b>הערוך ערך פקא</b>
היתה בו יותרת — נולדו... איברים יתרים כגון אצבעות ידים ורגלים.
<b>הערוך ערך יתרגב</b>
היתה בו יתרת — עיי' בע' יתר.
<b>הערוך ערך תרגד</b>
הקישן והעיקלן והקולבן, ת"ל, או שבר רגל.
<b>הערוך ערך קלבן</b>
הקישן והקלבן. כבר פירשתי בריש זה הפרק (ערך קש א לעיל מ"ד ע"ב).
<b>הערוך ערך קשן</b>
תנא, בעל הפיקן והשופנר. אמר ר' יוחנן, בעל הפיקן — יש לו כסתות, שופנר — שאין לו כסתות כל עיקר — פי' מי שעקיבו ופיסת רגלו בולטין לחוץ כעין כסתות וביניהן עמוק הרבה זהו בעל הפיקן, ומי שאין לו כל עיקר ורגלו שוה מלמטה זהו שופנר. עיקר פי' הפיקן מן "וצא השדה" (בראשית כ"ז, ג') תרג' פוק לחקלא, ועיקר השופנר מן שפיר.
<b>הערוך ערך כסתגב</b>
פרסותיו רחבות כמו של אווז. אמר רב, לא תימא דטריפא ולא סדיקא, אלא כיון דטריפא אע"ג דסדיקא — פי' רחבה ומשווה.
<b>הערוך ערך טרףגה</b>
והיא שנספרת על גב היד — פי' נספרת בסדר האצבעות.
<b>הערוך ערך ספרגג</b>
מאי הכר ציר (עירובין י"א) אמר רב אויא אבקתא עיין בערך אבקתא. (בכורות מ"ה) כשם שצירין לבית כך צירין לאשה שנא' (ש"א ד', י"ט) ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. (מ"ק י"א) הציר והצנור והקורה והמנעול. (כלים פי"א מ"ב) והפותה שתחת הציר. (עירובין ק"ב) מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור פי' ציר נוקבין הדלת וקובעין בו עץ חד כדי להכניסו באדן לחזור לכאן ולכאן ואם יצא מן הדלת מחזירין אותו בשבת בעיקרו. שתי ידות תרגום תרין צירין ופי' הצנור הוא החור שבאדן.
<b>הערוך ערך צר ה</b>
<h2>דף מה:</h2>
הכיפח והננס — הוא גיבח וכבר פירשתי במקומו.
<b>הערוך ערך כפחגב</b>
תני רב זביד, גיבח — פי' בעל קומה, ומסקנא אמר רב פפא, באריכא שמוטה סניא — פי' ארוך ודק ופרצופו בולט לחוץ שנוי הוא לראות, וי"מ, ארוך וגחון כלומר כיפח כפוף. אמר ר"ל, גבח לא ישא גבחת שמא יצא מביניהן תורן.
<b>הערוך ערך גבחגא</b>
ר' אליעזר אומר, אף בעלי הדלדולין פסול באדם — פי' בלעז פורי שיוצאין בידי אדם.
<b>הערוך ערך בעל נפש</b>
(חולין קכ"ז) האבר והבשר המדולדלין בבהמה. (בכורות ל"ה) מעשה בזכר של רחלים זקן. (שם מ"ה) אלו בעלי הדלדולין פסולים באדם וכשרים בבהמה. (כריתות ט"ו) אבר המדולדל בבהמה אבל המדולדל באדם טהור. ובגופה של בהרת (נגעים פ"ו מ"ז) היבלות והדלדולין. איכא דאמרי התלתולין והוא כמו תל בשר ונדלדל למטה. ובאלו חוצצין (מקואות פ"ט מ"ד) וצפורן המדולדלת. (חולין מ"ד) אמר שמואל סימנין שנידלדלו ברובן הכא דאידלדלו אידלדולי. (שם מ"ו) ומעורה בטרפשין מה הוא. פי' נדלדל נתפרק ונשאר תלוי כדתנן האבר והבשר המדולדלין.
<b>הערוך ערך דל ד</b>
באריכא שמיטא סניא — פי' ארוך ודק השנאוי לראות.
<b>הערוך ערך שמטגב</b>
ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהן אוצבתא — פי' ולד קצר כאצבע.
<b>הערוך ערך אצבע</b>
שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהם טפיח — פי' כמין דלי שחור.
<b>הערוך ערך טפיח</b>
(פסחים פ"ח מגילה י"ד) אמר ליה עניא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא. פי' הוא טפיח כדאמרי' (בכורות מ"ה) שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפיח ואמאי קרי ליה פתיא אוכמא מפני שהוא קצר ושחור. ופתיא היא קרויה כדתנן (שבת קכ"ה) האבן שבקרויה והוא דלי כלומר עב שחור כמין משל, ואחד נקרא פתיא ורבים פתיותא כדאמרינן (ע"ז ל"ג) אמר רב פפי הני פתיותא דבי מכסי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ואינו חושש. (גיטין ס"ט) לשגרונה ליתי פתיא דמינוני פי' לחולי הנקרא גוטא ליתי דלי מלא ציר של דגים.
<b>הערוך ערך פתיא א</b>
אכל דבילה קעילית — פי' כשהתאנים לחים כותשין אותן במכתשת ומעמלין אותן בידים ועושין מהן כעיגולי פת, ועוד מפורש בע' גרוגרת, "ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה" (שופטים ט', י"א) תרג' ואמרת להון תאינתא הא שבקית ית חוליי וית דבילתי שפירתא, "אספו יין וקיץ" (ירמיה מ', י') תרג' כנשו חמרא ודבילה.
<b>הערוך ערך דבלגא</b>
אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש — חייב — פי' קעילה מקום כדכתיב "היסגרוני בעלי קעילה" (ש"א כ"ג, י"א).
<b>הערוך ערך קעילה</b>
<b>ברכות נ"ח ע"ב] הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה את הבריות, מיתיבי וכו' הרואה את החיגר וכו' ואת הבהקנין אומר ברוך דיין האמת. לא קשיא, הא ממעי אמו, הא בתר דאתיליד בהרת (ויקרא יג, יט) תר"י בהקיתא. [הערוך ערך בהק</b>
ראה את הכושי ואת הגיחור ובגמר' (לקמן נט:) ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול וכו' והאי דגחירי משום דדיירי בבתי אפלי ובבכורות בפ' מומין אלו הכושי והגיחור והלווקן (בכורות מה:) פי' בגמר' גיחור סומקא, כדאמרי אנשי סומקא גהיא, פי' אדום ביותר.
<b>הערוך ערך גחר</b>
הגיחור והלוקן והברדניקוס בפ' מומין אלו הכושי והגיחור והלווקן (בכורות מה:), גמר' לווקן חיוורא כי ההוא דאמר להו מאן בעי לווקני ואשתכח חיוורי.
<b>הערוך ערך לווקן</b>
והגיחור והלווקן והברדנקוס פי' גאון פתרו הראשונים ברדניקוס שהוא איש שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם.
<b>הערוך ערך ברדניקוס</b>
<h2>דף מו.</h2>
<b>גיטין ל"ו ע"א] אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, על דעת רבים אין לו הפרה, והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה וכו'. [הערוך ערך נדר</b>
ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא דהוה פשע בינוקי ואהדריה רבינא, דלא אשכח דדייק כוותיה — פי' שהיה מכה אותן ביותר.
<b>הערוך ערך פשע</b>
המפלת סנדל או שיליא — פי' חתיכה של בשר כצורת סנדל.
<b>הערוך ערך סנדל</b>
(חולין ס"ה) סלעם זה רשון. (נדה כ"ה) ת"ר איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת ברייתו כרשון ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב וכו'
<b>א"ב. בנוס' כתוב תחלת ברייתו מראשו. (בויקרא רבה ריש תזריע) בשומי ענן לבושו זה השפיר וערפל חתולתו זה השליה]. [הערוך ערך רשון</b>
שפיר — כבר פירשנו בע' רשון. וי"מ, חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם. וי"מ, לפיכך נקרא שפיר שהיא כשפופרת של ביצה.
<b>הערוך ערך שפיר</b>
<h2>דף מו:</h2>
ת"ר פדחת בלא פרצוף פנים, פרצוף פנים בלא פדחת, אין מעידין, עד שיהיו שניהם עם החוטם — פי' מצח.
<b>הערוך ערך פדחת</b>
<h2>דף מז.</h2>
(כתובות ע"ה) והתנן על אלו מומין הזקן והחולה והמזוהם. (בסיפרא פרשת ויקרא) ואם מן הצאן פרט לזקן לחולה ולמזוהם. (ע"ז כ"ו) לא מזדהמנא באפי גברי. (יבמות ק"ג) בשע' שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. (בכורות מ"ז) אפילו למאן דאמר אין מזהמין (ו)את הולד לוי פסול מיקרי. (חולין ק"ה) מים אחרונים אין נוטלין בחמין מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעברין הזוהמא. חלאתה בה (יחזקאל כ"ד, ו') תרגום דזיהמותא ביה. מזהמין את האילנות (בפ"ב דשביעית מ"ד ע"ז נ') תרי זיהומי הוו חד לאוקומי אילנא ושרי וחד לאבריי אילנא ואסיר.
<b>הערוך ערך זהם א</b>
<h2>דף מז:</h2>
המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים — פי' גנינים חתיכות של בשר ואינן שוין אלא יש בהן חתיכות גדולות כעדשה וקטנות כחרדל, וראיה בגמ' (נדה כ"ד ע"ב) בשלמא דם ומים ולא כלום הוא אלא גנינים אמאי אינה חוששת ניחוש שמא ולד הוא וניתמח, ומסקנא רב אדא בר אהבה אמר, גנינים תנן ופירשו גוונים הרבה ואם איתא דאיתמח כוליה בחד גונא הוה קאי.
<b>הערוך ערך גנןגב</b>
במשנה יוצא דופן והבא אחריו. (כריתות ז') המפלת ויוצא דופן. (נדה מ') יוצא דופן אין יושבין עליו ימי נידה וימי טהרה. פירוש אם היתה אשה מעוברת ומתה והולד חי קורעין אותה בבטנה ויוצא.
<b>הערוך ערך דפן א</b>
<h2>דף מט.</h2>
אדרכתא אנכסיה בריש הגוזל ומאכיל (ב"ק קי"ב) ובריש המפקיד אצל חבירו (ב"מ ל"ה). אדרכתא אמטלטלי בגמרא דאין הגונב בפ' מרובה (ב"ק ע'). ובפרק יש בכור לנחלה (בכורות מ"ט) בגמרא דאחת בכרה. ובפ' שבועות העדות (שבועות ל"ג) בגמרא דמשביע. פירוש אדרכתא דהמפקיד סדר הדין מוציא המלוה שטרו בבית דין ומקיימו ומחייבין הלוה לפורעו לא פרע קורעין לו שטר חובו וכותבין למלוה אדרכתא על נכסי הלוה ומכריזין ואחר ההכרזה שמין נכסי הלוה ומחליטין למלוה לא מצא נכסין בני חורין כותבין לו טרפא ואחר שיטרוף קורעין הטרפא וכותבין אדרכתא על הנכסין הללו ואחר כך קורעין האדרכת' וכותבין לו שומא על שדה זו ומחליטין אותה למלוה אביי אמר בחתימת העדים על האדרכתא מיד זכה המלוה בשד' רבא אמר מכי שלמין יומי דאכרזתא וקיימא לן כרבא.
<b>הערוך ערך אדרכתא</b>
<h2>דף מט:</h2>
חמש סלעין של בן — במנה צורי, ל' של עבד, חמשים של אונס ומפתה, מאה של מוציא שם רע — כולן בשקל הקדש במנה צורי. גמ' מאי צורי, אמר רב, מנה של צור. (נ' ע"ב) אמר רב יהודה א"ר אסי, כל כסף האמור בתורה סתם — כסף צורי, ושל דבריהם כסף מדינה. וכללא הוא והרי הטענה והרי הקדש והרי מעשר וכו' — פי' כסף צורי הוא סלע צורי הוא ד' דינר כסף מדינה הוא סלע מדינה, פלגו דזוזא חצי דינר, ועוד מפורש בע' סלע (להלן נ' ע"ב). (בב"ר פרשה ס"ב ובילמדנו ויהי חושך אפילה ובפסקא דויהי בחצי הלילה) אמר רבי אלעזר כל צור במקרא שלם בצור המדינה הכתוב מדבר, חסר ברומי הכתוב מדבר.
<b>הערוך ערך צרגח</b>
אסתרא — פירוש סלע זו פלגא דזוזא וקרי אינשי לפלגא דזוזא אסתירא דהיינו סלע, והאי סלע הוי אחד משמונה בסלע דאורייתא, ובזו ההלכה יש אסתירא סורסיא — פי' סלע של אותו מקום שהן קלין. פי' אחר סורסיא הוא כסרסור שבו עושין כל סחורה.
<b>הערוך ערך אסתרא א</b>
<h2>דף נ.</h2>
הדריינא טריינא שיפא — חמש סלעים פי' דינר זהב של מטבע הדריינוס קיסר, טריינא, של טוריינוס קיסר. שיפא, כלומר איקון שלו שהוא כמשופשף מיושן.
<b>הערוך ערך הדריינא א</b>
פונדיון זה מה טיבו, — קולבון לפרוטרוט.
<b>הערוך ערך פרטגא</b>
א"ר חנינא, כל כסף האמור בתורה סתם — סלעין, דנביאים — ליטרין, דכתובים — קינטרין, חוץ מכסף עפרון וכו' — "וישקל אברהם לעפרון" (בראשית כ"ג, ט"ז) דלא שקל מיניה אלא קינטרא. "ככר זהב טהור" (שמות כ"ה, ל"ט) תרג' ירו' קנטור דהב דכי.
<b>הערוך ערך קנטר ב</b>
<h2>דף נ:</h2>
א"ר אסי, כל כסף האמור בתורה כסף צורי — כגון ל' של עבד, ונ' של אונס ושל מפתה, וק' של מוציא שם רע — כולם כסף צורי והוא שקל הקודש שמשקלו ד' דינרין, ושל דבריהן — כגון זה הסלע וכגון ר' כתובת אשה בתולה וכיוצא בהם — כולם כסף מדינה. ח' כספים דרבנן, כסף של תורה רביע שקל, ופירשו בשמועה זו כי זה הסלע ששנויה לשלם התוקע הוא פלגו דזוזא, ודייקינן מינה מדקתני שהסלע פלגו דזוזא וכל סלע ד' זוזים נמצאו ב' סלעים זוז דאורייתא והוא דינר מכלל כ' דינרים שבה' שקלים של בכור זה פי' ר"ח זצ"ל. פ"א, ושל דבריהם כגון קנסות דרבנן.
<b>הערוך ערך סלעגב</b>
התוקע לחברו נותן לו סלע, ולא תימא סלע ד' זוזי אלא פלגא דזוזא וקרו אינשי לסלע פלגא דזוזא. חנן בישא תקע להאי גברא — פי' תקיעה בקולו באזנו ולא בהכאת יד, כדאמרינן (ב"ק צ"א ע"א) המבעית את חבירו פטור מדיני אדם, כיצד תקע לו באזנו וחירשו — פטור, אחזו ותקע בו וחירשו — חייב, והכא כשאחזו ותקע בו ולא הזיקו.
<b>הערוך ערך תקעגב</b>
(קידושין י"א) אלא מאי סלע פלגא דזוזא דעבידי אינשי דקרו לפלגיה דזוזא אסתירא. פי' סלע זו פלגא דזוזא וקרו אינשי פלגא דזוזא אסתירא דהיינו סלע, והאי סלע הוי אחד משמונה בסלע דאורייתא.
<b>הערוך ערך אסתירא</b>
הוה נקיט זוזא מכא בהדיה — פי' זוז מעוך שנתמעך מטבע הצורה ונראה כאסימון.
<b>הערוך ערך מך ב</b>
<h2>דף נא.</h2>
תנא, חוץ מן השקלים המעשר והראיון, שקלים דתנן מצרפין שקלים דרכונות מפני משוי הדרך — פי' שצריך להעלותן לירושלים ומפני משוי הדרך התירו לצרפן לדרכונות שהן זהובין הא לאו הכי לא.
<b>הערוך ערך דרכון</b>
והראיון, תני רב יוסף, שלא יביא סיג לעזרה — פי' כסף סיגים מעורב בשאר מתכות.
<b>הערוך ערך סגגו</b>
מרצע אין לי אלא מרצע מניין לרבות הסול והסירה וכו'.
<b>הערוך ערך סלגד</b>
<h2>דף נב:</h2>
חפורה והוו שיבלי, שלופאפי והוו תמרי — פי' כגון שחת ונעשה שבלים וכיוצא בו שלופאפי והוו תמרי.
<b>הערוך ערך חפרגא</b>
<h2>דף נג.</h2>
"והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם" (דברים י"ב, ו') בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכו'.
<b>הערוך ערך עשר אחר עסק</b>
<h2>דף נג:</h2>
[ע"ז ה' ע"ב] אפילו בדוקין שבעין בעינן תלתין יומין — פי' דק בלעז (מליא) [טליא], פעמים גבוה פעמים משוקע כדמפורש בגמרא.
<b>הערוך ערך דקגה</b>
[תמורה ל"ב ע"א] ומקדשין אותן הקדש עילוי — פי' אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה, ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית, ומהו העילוי כדאמרינן בערכין בפ' המקדיש שדהו (כ"ח ע"ב) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהם, פי' שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית [הואיל והקדישו הקדש עילוי לבדק הבית] ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבח שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה, ומה הוא טובתה, אומדין כמה כהן אחד שאינו ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור [בשור זה] שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו להעלותו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי כהן זה להעלותו אלא בזמן משמרתו, וכמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית והיינו עילוי, ומחרימין אותן קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הם נותן את דמיהן לכהנים, ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו — לא, אף מעשר בהמה ממין על שאינו מינו — לא.
<b>הערוך ערך מןגד</b>
<h2>דף נד.</h2>
[חולין קל"ו ע"ב] א"ר נחמן בר יצחק, והאידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי, כר' אילעאי בראשית הגז, דתניא ר' אילעאי אומר, ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. כר' יהודה בן בתירה בדברי תורה, דתניא ר' יהודה בן בתירא אומר, אין דברי תורה מקבלין טומאה. כר' יאשיה בכלאים דתני ר' יאשיה אומר, לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד — קשיא ליה לר' ניסים בר ר' יעקב ז"ל, מכדי חטה ושעורה שני מינין הן והזורען כאחת חייב, דתנן בפ"ק דכלאים (מ"ט) הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים, ר' יהודה אומר, אינו כלאים עד שיהו שני חטים ושעורה וגו' ואפילו לר' יהודה חטה ושעורה שני מינין הן ורחמנא אמר "לא תזרע כרמך כלאים" (דברים כ"ב, ה') והואיל וחטה וחרצן כלאים ושעורה וחרצן כלאים מ"ט א"ר יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, ולא עוד אפילו אם זרע חטה ושעורה בכרם פטור לר' יאשיה עד שיזרע שלשתן במפולת יד, כדגרסינן בפ"א בקידושין בגמ' כל מצות (קדושין ל"ט.) א"ל, לא צהריתו מי לא קיי"ל כר' יאשיה וכו', ואמר, מצאתי טעם מפורש בגמ' דבני מערבא (ירו' כלאים פ"ח ה"א) כתיב "לא תזרע כרמך כלאים" מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אמר, אפילו מין אחד, על דעתיה דר' יונתן כתיב "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא י"ט, י"ט) לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים, חבריא אמרי, להתראה שאם התרו בו משום שדך — לוקה, משום כרמך — לוקה, וקסבר ר' יאשיה מדכתיב קרא "לא תזרע כרמך כלאים" דאלמא אינו חייב עד שיזרע כרמו מעיקרא כלאים ויזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כי היכי דנהוו שני מינין בכרם.
<b>הערוך ערך תלת</b>
<h2>דף נה.</h2>
בשני אבטליות כגון של נמר ונמורי
<b>נוסח ישן. בשני אבטליות כגון שולנמו ופטורי בגמ' דמעשר בהמה מצרף]. ס"א, אבטלאות — פי' כרכים גדולים דכמקום שיש שם גשר דמי דאין שם מים ביניהן ומצו למיזל הני להני. [הערוך ערך אבטליות</b>
נמר ונמורי — כרכין הן כמו שפי' בערך אבטליות.
<b>הערוך ערך נמרגג</b>
א"ר יוחנן, למה נקרא שמו ירדן, — שיורד מדן. א"ל רבא לרב אשי, אתון מהכא מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה, "ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם" (יהושע י"ט, מ"ז) אמר רב יצחק, לשם — זו פמייס, ותניא ירדן יוצא ממערת פמייס.
<b>הערוך ערך ירדן</b>
"ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם" (יהושע י"ט, מ"ז) א"ר יצחק, לשם — זה פמייאס.
<b>הערוך ערך לשם</b>
[מגילה ו' ע"א] לשם זה פנייס — בתרגום "דודי שלח ידו מן החור" (שה"ש ה', ד') ודבר מידהון ית עגלא מתכא דשוי ירבעם חייבא בלשם דמתקרא פנייס.
<b>הערוך ערך פנייס</b>
<h2>דף נה:</h2>
נהרא מכפיה מבריך — פי' הנהר מסלע היוצא ממנו משם ברכת מלאתו ולא ממימי המטר, ועביד מפצי לבנתיה שהיה מסתירן מבני אדם שעל שפת הנהר וטובלות בפרת כי דברי הכל בתשרי זוחלין הן ולמה הוא במפצי דלית להו טהרה במקוה, אבל בניסן הוה עביד להו מקוה דסבר פרת לא סליק להו ביה טבילה בניסן דרוביה שאובין נינהו, ואע"ג דנדה וזבה לא בעו מים חיים, אבוה דשמואל חייש משום מים שאובין. ומנא לן דנדה וזבה לא בעו מים חיים, דתנא במגילה (תוספתא פ"א) אין בין זב לזבה וכו' עד אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים. פ"א, מכיפיה מבריך — מגדותיו מתברך שאינו מתגדל ממי הגשמים אלא מעצמו, והיינו פליגא דרב דאיהו אמר סהדא רבא פרת, כלומר שמגשמים מתגדל ומפצי ביומי תשרי ומניחן בקרקעית הנהר לפי שהנהרות מתמעטין ביומי תשרי מן רוב החום שהיה ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה משים המפצים כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט ולהוי חציצה לטבילה, וההיא דאמר שמואל לעיל נהרא מכיפיה מיבריך הוי פליגא אהא דאמר שמואל אין המים מיטהרין בזוחלין, כלומר אין המים מיטהרין שאין שם נוטפין אלא זוחלין בלבד אלא פרת ביומי תשרי לפי שכבר נתמעטו מימי הגשמים שנטפו בו, אלמא ממי גשמים מתגדל ביומי ניסן כשמתפשרין השלגים והמטר, ואיהו אמר שאינו מתגדל אלא מכיפיה זה פירוש רבינו גרשם, והראשון של ר' חננאל. "והלך על כל גדותיו" (ישעיה ח' ז') "והירדן מלא על כל גדותיו" (יהושע ג' ט"ו) תרג' על כל כפוהי.
<b>הערוך ערך כףגב</b>
מפצי ביומי תשרי — כבר פירשנו בע' כף. מפץ — פי' כמין מחצלת עשויה מן חילף ומן כיוצא בה.
<b>הערוך ערך מפץ</b>
דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי — פי' בע' טף.
<b>הערוך ערך זחלגא</b>
(שבת ס"ה) דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבא פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים. פי' מש"ה אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ולא היה מניחן לטבול בפרת מפני שרוב מימיו בניסן מי מטר הן כדרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת כלומר כיון שתראה שרבו מי פרת עדות שהוגשמה ארץ המערב וסבר אבוה דשמואל שמא ירבו מי גשמים דהן נוטפין מן הגנות ונעשו שאובים על מי פרת שהן זוחלין כדתנן (מקואות פ"ה מ"ה) הזוחלין במעיין והנוטפין במקוה. העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרין פי' זוחלין נובעין נוטפין מי גשמים.
<b>הערוך ערך טף א</b>
[חולין קל"ו ע"ב] מסתברא ממעשר הוה ליה למילף, שכן זכרים, טמאים, מרובים, מרחם אדם, פשוט, לפני הדיבור — פי' הבכור זכר והמעשר וראשית הגז בין זכרים בין נקבות, בכור אפילו בהמה של כהנים קדוש בבכורה אבל במעשר בהמה ובראשית הגז — פטורין, והבכור נוהג בין בבהמה טהורה בין בבהמה טמאה אבל המעשר וראשית הגז אין נוהגין אלא בבהמה טהורה בלבד. מעשר וראשית הגז מעט והבכור מרובין כי הבכור מכל בהמה נקבה והמעשר אחד מעשרה, הבכור קדושתו מרחם והמעשר וראשית הגז פשוטין לאפוקי בכור דלא פשוט הוא, נתחייבו ישראל בבכור קודם מתן תורה לאפוקי מעשר וראשית הגז דלא הוזהרו בהן קודם מתן תורה, ואמרינן אדרבה מבכור הוה ליה למילף, שכן דומה לו כאילו יתום, שלקחו, בשותפות, נתנו לכהן, בקדושה, ובמכירה — פי' בהמה שמתה אמה בשעת לידתה פטור מן המעשר דיליף תחת תחת מתחת אמו לאפוקי בכור וראשית הגז שנוהגין אפילו ביתום, והלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה, כדתנן בבכורות (נ"ה:) הלקוח והניתן במתנה — פטור לאפוקי בכור וראשית הגז שחייבין בלקוח ובניתן לו במתנה, בכור וראשית הגז חייבין בבהמת השותפין, כדאמרינן לעיל (חולין קל"ה) לאפוקי מעשר בהמה דאינו נוהג בבהמת השותפין, דתנן (שקלים פ"א) האחין והשותפין חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה, הבכור וראשית הגז ניתנין לכהן לאפוקי מעשר בהמה דלא, דתנן (זבחים נ"ו:) הבכור נאכל לכהנים והמעשר בכל העיר לכל אדם, הבכור קדוש מרחם אמו וראשית הגז אין צריך לקרותו קדוש לאפוקי מעשר שצריך לקרותו קדוש כדי שיתקדש שנא' "העשירי יהיה קדש לה"' (ויקרא כ"ה, ל"ב) ותנן (בכורות נ"ח:) היוצא עשירי סוקרו בסיקרא ואומר הרי זה מעשר, במכירה כדתנן בתחלת מעשר שני (פ"א מ"ב) הבכור מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום שחוט. הנך של מעשר בהמה ששוין זה לזה נפישין. איבעית אימא, המעשר פשוט וראשית הגז אפילו בפשוט נמי נוהג, פשוט מפשוט עדיף ליה למילף לאפוקי בכור דלא פשוט הוא. וי"מ, בקדושה כי הבכור וראשית הגז אינן מקדשין אלא הן לבדן לאפוקי מעשר שמקדש לפניו ולאחריו דגרסינן בזבחים בתחילת כל התדיר מחברו (פ"ט:) אדרבא מעשר עדיף שקדוש לפניו ולאחריו וכו'.
<b>הערוך ערך זכרגב</b>
<h2>דף נו:</h2>
האחין (ו)השותפין שחייבין בקולבון — פטורין ממעשר בהמה, ושחייבין במעשר בהמה — פטורין מן הקולבון, וכמה הוא קולבון, — מעה כסף דברי ר"מ, וחכ"א חצי — פי' האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה, והן שכבר חלקו, כדתנן בבכורות בפ' אחרון חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה. פי' חייבין בקולבון, דכיון דחלקו נעשו כרחוקין, ותנן (שקלים פ"א מ"ו) השוקל על ידו ועל יד חבירו — חייב בקולבון, ופטורין ממעשר בהמה, דכיון דחלקו נעשו כלקוחות ותנן (לעיל נ"ה ע"ב) הלוקח או שניתן לו במתנה — פטור ממעשר בהמה. ושחייבין במעשר בהמה שעדיין לא חלקו וירשו בהמה או קנו ועדיין לא חלקו — חייבין במעשר בהמה, דתנן קנו מתפושת הבית — חייבין, ואם לאו — פטורין, ופטורין מן הקולבון כי (ממין)
<b>מממון] אחד הביאו הסלע כי עדיין לא חלקו, כך היתה חובת קולבון (ו)אם היו אחין לא חלקו וקנו מתפושת הבית, אם הביאו שניהם סלע — פטורין מן הקולבון. ואמרינן התם בבכורות פטורין בזה ובזה שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספין, ואע"פ שחלקו בבהמה גלו דעתיהו דלמפלגי קיימי וליחייבו בקולבון, קא משמע לן. [הערוך ערך קלבון</b>
תפיסת הבית — פי' קודם שיחלוקו האחין בנכסי האב.
<b>הערוך ערך תפס</b>
<h2>דף נז.</h2>
[חולין ל"ח ע"ב] "שור או כשב" (ויקרא כ"ב, כ"ז) — פרט לכלאים, "או עז" — פרט לנדמה — ומאי ניהו נדמה הנולד מן התישה ודומה לכבש או הנולד מן הכבשה ודומה לתייש.
<b>הערוך ערך דםגד</b>
<h2>דף נז:</h2>
פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני וטבעה ס' כרכין ושברה ש' ארזים.
<b>הערוך ערך בר יוכני</b>
<h2>דף נח.</h2>
כמה פרס, ר' יוסי בר ר' יהודה אומר, אין פרס פחות מט"ו יום. מאי משמעה, א"ר אבהו, פרוסה — פלגא. פלגא דמאי, — פלגא דהלכות פסח, כדתניא, שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום.
<b>הערוך ערך פרסגא</b>
אמר בן עזאי, כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו ר' עקיבא בן יוסף — ור' יהושע בן קרחה הוא בן ר' עקיבא הקרח, כדגרסינן התם (שבועות ו' ע"א) אמר לו ר' יהושע בנו של ר' עקיבא לר' עקיבא.
<b>הערוך ערך קרח</b>
<h2>דף נח:</h2>
והיוצא עשירי סוקרו בסיקרא — פי' צביעה.
<b>הערוך ערך סקרגא</b>
[ביצה י"ג ע"ב] אבא אלעזר בן גמליאל אומר ונחשב לכם תרומתכם אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה, פי' שנותן עיניו מצד זה של גורן ואוכל מצד אחר ויכול לאמוד בדעתו כמה סאין יש בו כך תרומת מעשר שנותן הלוי ניטלת באומד ובמחשבה.
<b>הערוך ערך אמד</b>
<h2>דף נט.</h2>
מנין הראוי — פוטר — פי' כגון שהיה לו עשר צאן בדיר שהן ראויין לעשר והוציאן בפתח אחד אחד, והוא מונה למי שיצא תחילה קראו אחד והיוצא אחריו מנאו שני ואחריו שלישי וכן כולם עד שיצאו התשעה, אע"פ שלא יצא אחריהן העשירי אלא מת או קפץ מתוך הדיר קודם שיסקרו בסיקרא ונתערב עם המנויין נפטרו במנין הראוי.
<b>הערוך ערך מןגב</b>
<h2>דף ס.</h2>
אמר ר' יוחנן, מנאן זוגות זוגות קונטריסין קונטריסין. ס"א, קונטירין קונטירין — פי' שמנה מאה ונוטל י' ממאה למנין שלו הוא קדוש כמו שהוא מונאן [א"ב. עניין זוגות קנטירין שייך בערך קנטר שקדם].
<b>הערוך ערך קנטרינק</b>
<h2>דף סא.</h2>
[יומא מ"א ע"א] סיפרא — פי' ספרא נקרא תורת כהנים שהוא ספר ויקרא לבדו.
<b>הערוך ערך ספר ב</b>
